עם 9.6 מיליון עוקבים בטוויטר, האפיפיור פרנסציסקוס בן ה־79 הוא כנראה הכוכב הפורץ המפתיע ביותר של עולם המדיה החברתית. כשהוא נלהב להגיע אל הדור הצעיר, זימן האב הקדוש לפגישה אדם המחזיק בפלטפורמה שמהווה יריב הולם אפילו לכנסיה הקתולית, כאשר מדובר בבני דור המילניום. זהו קווין סיסטרום, מנכ"ל אפליקציית שיתוף התמונות אינסטגרם, שלה יותר מחצי מיליארד משתמשים, כולל 63% מהמילניאלים. סיסטרום בן ה־32 הביא לפגישתו עם הכס הקדוש בחודש פברואר מתנה שהיא גם מלאת מחשבה וגם מקדמת מכירות מצוינת: חוברת של עשר תמונות אינסטגרם - הפגנה לא אלימה, חבורת פליטים, ליקוי ירח - נושאים הקרובים לליבו של האפיפיור.

"הוא הזכיר כיצד ילדים שאליהם הוא מדבר לא בהכרח דוברים את שפתו, אבל הם מראים לו תמונות בפלאפון שלהם, וזו הדרך החזקה ביותר לתקשר איתם", אומר סיסטרום, שמודה שהוא עצמו "פחות דתי מהרבה אנשים בעולם".

יחד עם זאת, הוא מצא עצמו "מזמר" יחד עם האפיפיור מאותו "ספר תפילה". שלושה שבועות לאחר הפגישה, סיסטרום עלה שוב על טיסה לרומא. "כשפגשתי את האפיפיור בפעם השנייה, זה כבר היה משהו כמו 'הי קווייין!', כאילו היינו ביחד בקולג', כאילו שיחקנו באותו מועדון גולף או משהו", הוא מספר. בפגישה הזו, כשסיסטרום, שגובהו כמעט שני מטרים, ניצב בחליפה איטלקית מהודרת מעל פרנציסקוס, הצטרף האפיפיור באופן רשמי לאינסטגרם, והוסיף למאגר תמונה שלו כורע ברך, עם המשפט "התפללו עבורי" בתשע שפות. התמונה זכתה ל-327 אלף לייקים.

מאז, אינסטגרם הפכה להיות המקום שבו ניתן לקבל הצצה אינטימית אל המתרחש בכס הקדוש. עולם שהיה עד כה מסוגר ובלתי ניתן להשגה, מציג עכשיו את האפיפיור כשהוא מנחם חולים, מהלך לצד פליטים מאפריקה, ואפילו מחייך בתמונות סלפי עם מאמינים. בתוך ארבעה חודשים הוא צבר 2.9 מיליון עוקבים, כמעט שליש ממספר העוקבים שלו בטוויטר, חשבון שאותו הוא מטפח במשך כארבע שנים.

לפרנציסקוס, אגב, אין עמוד פייסבוק. הוא מעדיף, כאמור, לתקשר עם מאמיניו באמצעות טוויטר ואינסטגרם, אך מבחינת מארק צוקרברגזה בסדר גמור. כאשר ב־2012 החליט האחרון להיפרד ממיליארד דולר על מנת לרכוש את אינסטגרם, שלה היו באותו הזמן רק 30 מיליון משתמשים, כולם ראו בכך סימן לבועתיות שהתפתחה בעמק הסיליקון. אך נראה שצוקרברג ידע מה הוא עושה. במהלך ארבע השנים שעברו מאז הרכישה, אינסטגרם הפכה לאחת מהפלטפורמות שצומחות במהירות הגבוהה ביותר בכל הזמנים, עם מספר משתמשים השווה כמעט לזה של טוויטר (310 מיליון), סנפצ'אט (יותר מ־100 מיליון) ופינטרסט (100 מיליון) ביחד.

כמו יחידת עילית

בעוד רכישות הענק האחרות של פייסבוק - וואטסאפ וחברת המציאות המדומה אוקולוס VR -  משכו אף הן תשומת לב רבה, אינסטגרם גם מייצרת הכנסות: כ־630 מיליון דולר ב־2015, לפיeMarketer . כמובן שמדובר בטיפה בים ביחס לפייסבוק עם 1.7 מיליארד המשתמשים שלה ומכירות של 18 מיליארד דולר. יחד עם זאת, אם למדנו משהו מהעידן הדיגיטלי, זה שפלטפורמות יכולות לעלות ולרדת מהר מאוד. תשאלו כל נער או נערה מתחת לגיל 18 ותבינו לאן הדברים הולכים: פייסבוק זו הפלטפורמה של ההורים, אינסטגרם היא הפלטפורמה של הדור הבא. כך שסיסטרום הוא למעשה תעודת הביטוח של פייסבוק לקראת העתיד, ועל הדרך הוא מוכיח שהעסקה שעשה צוקרברג היא אחת מחמש העסקאות המוצלחות ביותר בעידן האינטרנט. פורבס מעריך שאינסטגרם (אם היתה מתנתקת היום מפייסבוק ועומדת בפני עצמה) שווה בין 25 ל־50 מיליארד דולר.

המספר הזה רק צפוי לגדול. בעוד שפייסבוק מראה סימנים של רוויה, אינסטגרם הוסיפה לשורותיה 100 אלף משתמשים בתשעת החודשים האחרונים. המכירות השנה צפויות לשלש עצמן כמעט ולהגיע ל־1.5 מיליארד דולר, ולשלש עצמן שוב ב־2018 לכדי 5 מיליארד דולר.

אך החלק המדהים (והרווחי) ביותר בסיפור הוא שאינסטגרם עדיין מתנהלת כיחידת עילית עצמאית למדי בתוך פייסבוק: 350 העובדים שלה הם פחות מ־3% מצבא העובדים של צוקרברג, שמונה כ־14,500 איש. "השילוב הזה בין ההזדמנות הוויזואלית לספר את הסיפור שלך כאדם, כמשווק וכאיש עסקים, לבין היכולת למקד את קהל היעד, היה מאוד עוצמתי", אומרת המנהלת התפעולית של פייסבוק שריל סנדברג. "ההובלה של קווין היתה הכוח המניע". כמו כל חברה בגודלה, פייסבוק הופכת למסורבלת. באמצעות סיסטרום ואינסטגרם, היא מחזירה לעצמה את המנוע היזמי.

אינסטגרם התבצרה בפינה משלה בתוך קמפוס פייסבוק שבמנלו פארק, מעבר לכביש, במרחק נסיעת אופניים קצרה מבסיס האם. המשרד מעוצב עם פוסטרים ענקיים של תמונות אינסטגרם שנבחרו על ידי העובדים. קיר אחר מכוסה בקולאז' של טביעות אצבע ענקיות. גם סיסטרום עצמו שונה מצוקרברג בסטייל שלו. עם חיבה לחליפות מחויטות ונעליים אופנתיות, הוא מסתובב בנינוחות מופגנת - ההפך הגמור ממנכ"ל פייסבוק העצור והסווטשרטים המוכרים שלו.

המלצר של צוקרברג

ללא קשר להבדלים בין השניים, נראה שהדרך של סיסטרום אל פייסבוק היתה כמעט ידועה מראש. ב־2005 ניסה צוקרברג לשכנע אותו לוותר על השנה האחרונה של לימודיו בסטנפורד ולהשיק שירות תמונות של פייסבוק. סיסטרום דחה את ההצעה, שהיתה מכניסה לכיסו הרבה מאוד כסף. במקום זאת הוא הלך למלצר בבית קפה (שם, לפי הסיפורים, נאלץ בהזדמנות אחת לשרת את צוקרברג), ואחר כך עבר לגוגל ולסטארט־אפOdeo . ב־2010 השיק יחד עם שותפו מייק קריגר את משחק המובייל מבוסס המיקוםBurbn , ומהר מאוד החל לכוון לאפליקציית תמונות, כשאת הפילטר הראשון (Pro II־X ) יצר במהלך חופשה במקסיקו. אחריו הגיעו פילטרים נוספים וכך גם משתמשים - והרבה מהם.

אבל אפילו אז, אינסטגרם נותרה חברה צנומה. בשנת הפעילות הראשונה היו לה רק שישה עובדים, ו־13 כאשר נמכרה לפייסבוק. "רוב החברות שמשרתות חצי מיליארד אנשים מעסיקות אלפי עובדים. אנחנו עדיין בטווח המאות, אז אנחנו צריכים להישאר מפוקסים", אומר סיסטרום. התעדוף הוא זה שהופך אותנו ליעילים וגורם לנו להצליח". פשטות תמיד היתה ה"אני מאמין" של סיסטרום.

אינסטגרם הצליחה לחדור אל ההמונים באמצעות אפליקציה אינטואיטיבית, בעלת כלי עריכה פשוטים ופילטרים שמאפשרים לכל אחד להפוך תמונות וסרטונים יומיומיים מהסמארטפון ליצירות נוצצות, אופנתיות, דרמטיות או מלאות נוסטלגיה, שאותן ניתן לשתף עם חברים.

היום, לכל דמות ציבורית כמעט יש חשבון אינסטגרם, מהדאלי לאמהדרך ליונל מסיועד לטיילור סוויפט. אבל אינסטגרם הוא הרבה יותר ממכשיר עבור סלבריטאים לתקשר עם המעריצים שלהם. מה שסיסטרום מכנה "כוח העל" של האפליקציה הוא היכולת שלה לספק את האובססיות והתשוקות הספציפיות ביותר לטווח רחב מאוד של קבוצות עניין. כך, למשל, מתקבצים המונים סביב תמונות המועלות בנושאים מסויימים, כמו חנויות גבינה אמנותיות, תעלולי סקייטבורד או ציורי גוף. בכל יום מבלה המשתמש הממוצע יותר מ־21 דקות באפליקציה, ומועלים לפלטפורמה יותר מ־95 מיליון תמונות וסרטונים.

כל זה מביא לשינוי בלא מעט תעשיות. קחו לדוגמה את תעשיית האופנה. בשנה שעברה החליטה המעצבת מישה נונו, שאת בגדיה לובשות, בין היתר, אמה ווטסוןוגווינת' פלטרו, לוותר על התצוגות בשבוע האופנה של ניו יורק ולהשיק את קולקציית האביב החדשה שלה עם נעלי אלדו באינסטגרם. הצוות של סיסטרום עזר לנונו ליצור משתמש מיוחד לתצוגת האינסטגרם שלה, אשר אפשר למעריצים לגלול בין עשרות הדגמים. היא החליפה 20 דוגמניות ותפאורה יקרה בשלוש דוגמניות וסמארטפון. הניסוי עבר בהצלחה, ומשך אל אתר האינטרנט של נונו כמות גולשים ששום תצוגת אופנה לא היתה משיגה - וכל זה בעלות נמוכה ב־65%.

גן עדן למפרסמים

נונו ממש לא לבד. טומי הילפיגרהקצה השנה מקומות ישיבה מיוחדים בתצוגות שלו עבור משתמשי אינסטגרם משפיעים, כדי שיוכלו לצלם את התמונות הטובות ביותר ולשתף אותן עם העוקבים שלהם. גם עורכת ווג אנה וינטור, שהתיידדה עם סיסטרום, יצרה השנה אולפן וידאו מיוחד בתצוגת האופנה השנתית של המגזין ה־Met Ball)) ובו סלבריטאים כמו מדונהובלייק לייבלייכולים להעלות תמונות וסרטונים לחשבון שלהם.

בסך הכל, הרומן בין אינסטגרם לעולם האופנה ייצר 284 מיליון שיתופים ולייקים על גבי 42 מיליון חשבונות, כל זאת במהלך ארבעה שבועות של תצוגות אופנה בתחילת האביב האחרון בניו יורק, לונדון, מילנו ופריז.

אך השפעתה של אינסטגרם מגיעה הרבה מעבר לעולם האופנה. ב־ 2014 רשת הקמעונאות הענקית וול־מארט צירפה את סיסטרום לדירקטוריון שלה כדי לרתום את הניסיון הדיגיטלי שלו לטובתה. חברות רבות ומגוונות, מרשתות מזון מהיר ועד לבנקים גדולים, מפרסמות באינסטגרם במטרה לנצל את התכונות הייחודיות של האפליקציה. רשת המזון המהיר האמריקאית סוניק יצרה השנה בפסטיבל המוזיקה הנחשב קואצ'לה קמפיין בן יום אחד באינסטגרם, שאפשר למשתתפים להזמין מילקשייקים מיוחדים. הרעיון התברר כהצלחה גדולה. "רצינו להציג את השייקים בצורה שונה, שהיתה יכולה לעבוד רק באינסטגרם", מסביר טוד סמית', מנהל השיווק הראשי של החברה.

בסך הכל, יותר מ־200 אלף חברות מפרסמות היום באינסטגרם, לעומת כמה מאות בודדות ביוני אשתקד. אין בכך הפתעה אם מתייחסים לנתונים של חברת המחקר נילסן, שבחנה 700 קמפיינים פרסומיים ומצאה כי ב־98% מהם התגובה של לקוחות לפרסומות באינסטגרם היתה גבוהה פי 2.8 מהממוצע של פרסום ברשת.

הדרים טים

אם צוקרברג עשה את אחת העסקאות המוצלחות בהיסטוריה, אז סיסטרום עשה את אחת הגרועות? הרי תג המחיר של אינסטגרם, שעמד על מיליארד דולר בעת הקנייה, היה יכול להיות גדול פי עשרה, אם היה מחכה עוד שנתיים.

להגנתו של סיסטרום אפשר לזקוף שני דברים: ראשית, סיסטרום, שקיבל מניות של פייסבוק, אמור להיכנס לרשימת העשירים של פורבס עם הון מוערך של כ־1.1 מיליארד דולר. לא רע בכלל, והרבה יותר טוב ממה שהיה יכול להשיג, אם היה מקבל את ההצעה הראשונה של צוקרברג לפני עשור.

שנית, פייסבוק האיצה מאוד את ההתפתחות של אינסטגרם. "פייסבוק היא האחראית לכך שהגענו לקנה המידה הזה", אומר סיסטרום. "אינסטגרם צמחה במהירות בזכות עצמה, אבל טוב שהיה לנו המאיץ הרקטי הזה". בתור חברה שעובדת בתוך ענקית הרשת החברתית, אינסטגרם יכולה להשתמש ביותר ממיליארד המשתמשים של פייסבוק כדי לחשוף את עצמה להמונים, היא נהנית מהטכנולוגיות המתקדמות ביותר, מכוח האדם והתשתיות הטובים ביותר ומכוח שיווקי משמעותי. "זה כמו שיש לך את מייקל ג'ורדן ומג'יק ג'ונסוןבאותה הקבוצה", אומר סקוט גאלוויי, פרופ' לשיווק מאוניברסיטת ניו יורק. סנדברג מפייסבוק ממשיכה באותו הכיוון: "פייסבוק ואינסטגרם ביחד תופסות דקה אחת מכל חמש דקות של התעסקות בסמארטפון. ביחד אנחנו פלטפורמת הפרסום הטובה ביותר הקיימת, ובפער עצום".

לחברה בתוך חברה יש היתרונות שלה. נוסף לשיחה שבועית עם צוקרברג, סיסטרום מתייעץ באופן תכוף עם המנהלים של החברות האחרות שפייסבוק רכשה, כמו וואטסאפ ואוקולוס, ועם בכירים אחרים בפייסבוק, ביניהם סנדברג, סמנכ"ל הטכנולוגיות מייק שרופרומנהל המוצר הראשי כריס קוקס. "אחד הדברים שאני אוהב בעבודה כאן הוא שאני צריך לשבת בחדר עם כל האנשים האלה, ואנחנו יכולים לעזור אחד לשני וללמוד אחד מהשני", אומר סיסטרום. "יש לנו עסקים מאוד שונים, אבל אנחנו חולקים אתגרים משותפים רבים - רגולציה, שינויים באקוסיסטם של עולם הקריאייטיב, אילו כלים חשובים לאנשים, איך אנשים מעדיפים לתקשר. אנחנו מתמודדים מול הרבה מאוד מתחרים שמשותפים לכולנו".

כדי להתמודד עם התחרות, פייסבוק מאפשרת לאינסטגרם גישה למערך המכירות שלה, הכולל יותר מ־3 מיליון מפרסמים, טכנולוגיות פרסום מתקדמות, אלגוריתמים רלוונטיים, ואולי החשוב מכל - מסד הנתונים של משתמשיה, שאין לו שני לו, וכולל פילוח לפי תחומי עניין, מין, מיקום, מקצוע ועוד. עבור המפרסמים - הרחבת הקמפיינים שלהם מפייסבוק אל אינסטגרם הינה פשוטה להפליא, ו־98 מתוך 100 המפרסמים הגדולים בפייסבוק עושים זאת כעת גם באינסטגרם.

אך עם כל מה שפייסבוק ואינסטגרם חולקות, הן שונות מאוד זו מזו בהקשר של תכונה ארגונית אחת. המנטרה של פייסבוק היא "לנוע מהר ולשבור דברים", בעוד שכלל האצבע שיכול לאפיין את אינסטגרם הוא "זהירות, שביר!". ערך אחרון זה מלווה את החברה מהרגע שבו סיסטרום וקריגר הקימו אותה. "קווין רצה לגייס רק אנשים שהיו מחויבים למוצר באותה מידה כמוהו", מספר סטיב אנדרסון, מייסד קרן הון הסיכוןBaseline Ventures  המשקיע הראשון של אינסטגרם. "הוא דבק בסטנדרט הזה. היה אפשר לטעון שזה האט את צמיחתה של החברה, אבל בסופו של דבר זה התברר כהחלטה נכונה".

הרוח המהוססת הזו באה לידי ביטוי גם בפרסום. סיסטרום בנה את העסק בזהירות, ווידא שמפרסמים לא יציפו את הפלטפורמה וירחיקו משתמשים. אפילו כשהביקוש הפך עצום, הוא דאג לפתוח את הפקק באופן הדרגתי, ובחן תחילה כיצד המשתמשים מגיבים לסיבוב מצומצם ראשון של מפרסמים. רק לאחר מכן הזמין מספר משמעותי יותר של לקוחות. הפרסומת הראשונה באינסטגרם, שעלתה לאוויר בנובמבר 2013, היתה של שעוני מייקל קורס - סוג המותגים שמודעות שלהם מככבות במגזינים נחשבים. קברניטי המותג אהבו את הממשק הנקי והוויזואלי של אינסטגרם. עד סוף 2014 סיסטרום היה בוחן באופן אישי כל מודעה בפורמט פרינט לפני שהיה נותן לה אור ירוק.

מאז אינסטגרם התפתחה מעבר לפרסום של תמונות, ומציעה כיום גם פרסומי וידאו של 60 שניות בפלטפורמת פרסום נרחבת ביותר ב־200 מדינות. ועדיין, צוות פנימי בחברה ממשיך לעבוד עם המפרסמים כדי ליצור פרסומות שיתאימו לאופי של האפליקציה, ולא ייתפסו בה כנטע זר. "לא כולם אוהבים פרסומות, אבל הפרסומות שלנו השתפרו מאוד מהיום שבו התחלנו לאפשר פרסום", אומר סיסטרום. "אנשים שונאים אי רלוונטיות יותר משהם שונאים פרסומות".

הקרב על הווידאו

סיסטרום אמנם זז לאט, אבל הוא לא עקשן. לאורך השנים הוא ביצע אין ספור שינויים במוצר. הוא הוסיף אפשרות לתגובות ישירות והאשטאגים לנושאים ומקומות, יצר את טאב ה־Explore שמאפשר לעקוב אחר טרנדים, ואפשר לערוך סרטונים. אך בניגוד לפייסבוק, שמשיקה וסוגרת הרבה מאוד "ניסויים", אינסטגרם זהירה יותר, והשיקה עד כה רק ארבע אפליקציות נפרדות מהאפליקציה המקורית, כוללBoomerang , יצירה סרטונים קצרצרים של שנייה אחת, החוזרים על עצמם בלופ, ,Layout ליצירת קולאז'ים, ו־Hyperlapse, ליצירת סרטונים המדמים הילוך מהיר של הזמן.

בכלל, האבולוציה הטבעית של אינסטגרם צועדת לכיוון הווידאו. חברות טכנולוגיה, כמו גוגל, טוויטר, פייסבוק ופינטרסט, כבר חטפו את הדומיננטיות בפרסום מהמדיה הישנה. לאחר שהטלוויזיה איבדה כ־70 מיליארד דולר כתוצאה ממעבר מפרסמים לאייפונים, כל חברת תוכן רוצה שיהיו לה יכולות וידאו במובייל. רשתות הווידאו הראשונות כמו Youtube ,Vice ו־סנפצ'אט, נהנות מיתרון התחלתי משמעותי, וכדי שאינסטגרם תוכל להדביק את הפער עליה ליצור איזון עדין - להצליח לדחוף בכל הכוח לעבר הווידאו מבלי ליצור ניכור אצל 500 מיליון המשתמשים שנמצאים באפליקציה בגלל תמונות הסטילס.

קריגר, בוגר סטנפורד שאחראי על ניהול עמוד השדרה של אינסטגרם כמנהל הטכנולוגיות הראשי שלה, מעיד כי שותפו תמיד איזן את הזהירות שלו, בידיעה ברורה מאוד לאן הוא רוצה להגיע. במהלך ההיסטוריה של החברה נתקל סיסטרום גם בהתנגדות פנימית, כאשר הוביל כמה מהשינויים המשמעותיים ביותר באפליקציה. עובדים בחברה התנגדו להצעתו מ־ 2013 לאפשר שיתוף של וידאו ולחרוג מהתבנית הריבועית המסורתית של התמונות שניתן להעלות, וגם השנה, כאשר הציע לשלב אלגוריתם שיציג תוכן לפי הרלוונטיות ולא באופן כרונולוגי. "הרעיון של הוספת וידאו לאינסטגרם פשוט הוציא הרבה מהעובדים שלנו מדעתם", מספר קריגר. סיסטרום פתר את הבעיה כמו הורה דואג: הוא הכיר בכך שהמהלך הזה מפחיד, אבל הצליח לשכנע את אנשי הצוות שלו שהם לא עומדים לקפוץ מהצוק. "הוא מוכן לקיים את השיחות שיובילו את המוצר קדימה, אפילו כשזה לא ברור מאליו או פופולרי באופן מיידי", מוסיף קריגר. סיסטרום עצמו נרגש ומרוצה מהגישה שלו: "החדשות הטובות הן שעד עכשיו זה עובד".

וזה עובד טוב במיוחד עבור פייסבוק. השנה הציג צוקרברג תוכנית תלת שנתית, תוכנית חומש וחזון לעשר שנים עבור החברה שלו. פייסבוק עצמה היא המרכז בפרק הראשון. הפרק השני מתרכז באינסטגרם ובמוצרים אחרים כמו וואטסאפ ומסנג'ר. בעוד ששני האחרונים הם פופולריים מאוד (עם מיליארד משתמשים לכל אחד) ויכולים להפוך לעסק גדול ביום מן הימים, הם לא יצרו הכנסות משמעותיות עד כה. זה מותיר את אינסטגרם, לפחות לעת עתה, ככוח שיטען את פייסבוק בדהרתה אל עבר אופק 10 השנים של צוקרברג, אז מוצרים חדשים מבוססי מציאות מדומה ואינטליגנציה מלאכותית יעצבו מחדש את עולם הרשתות החברתיות, התקשורת והמחשוב.

הטכנולוגיה משתנה, אך החזון הראשוני של סיסטרום עבור אינסטגרם נותר בעינו: ליצור תיעוד ויזואלי של כל מה שמתרחש על פני כדור הארץ בכל רגע נתון, ולאפשר למשתמשים לעשות "זום אין" לכל פינה של העולם שאותה הם מעוניינים לחקור. כדי להשיג את המטרה הזו, סיסטרום מקווה להכפיל, או אפילו לשלש, את מספר המשתמשים וליצור קהילה שמתחרה בגודלה אפילו בפייסבוק עצמה. "אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שעלינו לחגוג את 500 מיליון המשתמשים שלנו", הוא אומר. "להגיע לסדר גודל כזה - זה ציון דרך, לא אות גבורה על המדיםשלנו, אלא סמל לשאפתנות. ברור שאנחנו לא עוצרים כאן".

הכתבה מופיעה בגיליון אוגוסט של פורבס ישראל

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

• לכל שאלה תשובה, כמעט: כיצד יראו בני האדם בעוד 100 אלף שנה?
• בין הבורסה למעבדה: האיש שמצא את האלגוריתם להתעשרות
• הבית החכם: אפל מעניקה לסירי יותר ויותר יכולות לניהול הבית, וזה מסוכן

לפני 12 שנה, כאשר אדם נוימן הכיר את אשתו רבקה, הוא רדף אחרי חלום ההתעשרות ונכשל. על כישלון החלום הזה סיפר ביולי האחרון בפני קהל כנס Fortune Brainstorm Tech  בקולורדו. "כאשר הכרתי את רבקה, שקלתי 20 קילו פחות", אמר, והוא גם היה מעשן כבד. הוא נזכר בכך שרבקה גערה בו. "אתה דברן גדול בלי שום דבר שעומד מאחורי זה. אתה אפילו לא יכול לקנות לי ארוחת ערב". היא הזהירה אותו ואמרה לו "להפסיק מיד לרדוף אחר הדברים הלא נכונים", כמו כסף, ולמצוא משהו שהוא אוהב לעשות. הצלחה והגשמה יגיעו אחר כך, היא אמרה. "התברר שאני אוהב בניינים, והתשוקה שלי היא לחבר אנשים יחד", סיפר נוימן.

12 שנה עברו, ונוימן (37) עומד היום בראשWeWork , הסטארט־אפ המצליח שהקים יחד עם האדריכל מיגל מקלביב־2010, ומציע חללי עבודה שיתופיים. WeWork מייצגת את הדור החדש של החברות כיום, הבנויות על שיתופיות (כמו אובר ודומותיה). כאשר שני היזמים מגיעים מרקע של שיתופיות - נוימן שגדל בקיבוץ בארץ, ומקלבי שגדל בסביבה הדומה לקומונה בארה"ב - בניית קהילה מסביב לחללי עבודה משותפים לא נוצרה יש מאין.

כיום ל־WeWork  יותר מ־100 לוקיישנים ברחבי העולם, שבהם ישנם יותר מ־60 אלף חברי קהילה. לא מזמן השיקה את המשרד הראשון בסין, והיא בדרכה להיכנס גם להודו. למרות גודלה, ישראל היא אחד היעדים הגדולים של החברה מאז כניסתה לארץ בדצמבר 2014, עם ארבעה לוקיישנים בתל אביב, בהרצליה ובבאר שבע .WeWork צפויה להכפיל את גודלו של המתחם בהרצליה, לפתוח חללים נוספים בתל אביב (באבן גבירול ובדרום העיר), ואף לפתוח במהלך 2017 מתחם בירושלים. נוסף לכך, היא השיקה השנה במתחם דובנוב בתל אביב את מרכז הפיתוח הראשון שלה מחוץ לארה"ב.

הרעיון הקהילתי הזה מגלגל הרבה מאוד כסף. השנה גייסה החברה בין 430 ל־750 מיליון דולר, לפי שווי של 16 מיליארד דולר, כדי לממן את כניסתה לאסיה ואתWeLive ,  הפרויקט החדש שלה בתחום המגורים. בעבר גייסה 900 מיליון דולר מקרנות ובנקי השקעות כמו בנצ'מרק קפיטל, הרווארד מנג'מנט, ג'יי פי מורגן וגולדמן זקס.

לא עוד חד קרן

נוימן מעורה מאוד במה שקורה בכל אחד מהמתחמים. חדר מיוחד במשרדיWeWork  בניו יורק מאפשר למקלבי ולו לצפות במטריצות מפתח שעוקבות בזמן אמת אחר כל אתר של החברה ברחבי העולם. בדצמבר האחרון חשף בראיון לפורבס, כי הוא במרוץ להגיע לכל יבשת חוץ מאנטרקטיקה עד סוף 2017. 

מערכות כאלו ותוכניות החברה להמשיך ולצרף טאלנטים לשורותיה דרך גיוסים ורכישות קטנות נוספות מגובות על ידי הצהרתו של נוימן, כי אתגרי החברה הופכים לקלים יותר משנה לשנה.

באותו ראיון אף אמר שבמהלך 2015 הוא ומקלבי למדו לקחת את עצמם קצת פחות ברצינות. אך המשקיעים דווקא כן עשו זאת- WeWork נכללה ברשימת הסטארט־אפים החמים בעולם של פורבס באותה שנה.

מאז, WeWork המשיכה לפתוח לוקיישנים נוספים בארה"ב, כמו גם בשווקים חדשים, כמו מקסיקו סיטי וסיאול. אבל לדברי נוימן, החברה לא צריכה להרחיב את מספר המתחמים שלה באופן אינסופי כדי לשמור על צמיחה פיננסית. היא מפיקה רווח גם משירותים נוספים שהיא מציעה באפליקציה שלה לכל חבר.

נוימן ציין כי החברה שלו היא לא אחד מהסטארט־אפים "חדי הקרן" ששווים מיליארד דולר, נמצאים בסיכון, ולבסוף מוצאים עצמם מחוץ למשחק. "אני מאמין בזה. כמו בכל הדברים בחיים, יהיו מנצחים ומפסידים", הוא מתייחס לאותם חדי קרן, "יש מספר קטן של מנצחים כעת, אשר מובילים קטגוריות, מנהלים מודלים עסקיים אמיתיים, בונים תרבות ומפעילים השפעה חיובית. עבור החברות האלו, רואים רק את ההתחלה".

לראיה, נוימן השקיע סכום נכבד בדצמבר שעבר בשיתוף פעולה עם ארגוני צדקה בארצות הברית, במקום פשוט לחלק אותו לעובדיו. הוא אף ציין שפרויקטים נוספים בתחום האחריות החברתית הם קריטיים לשימור התרבות שלWeWork , כאשר רבים מהעובדים הם חדשים. אך גם צעדים מוטעים שביצעה החברה מחייבים אותה לשפר את התדמית שלה. כך למשל מנקים עובדי קבלן שהועסקו במתחם בניו יורק איבדו את עבודתם לאחר שניסו להתאגד.

WeWork  גייסה צוות חדש והתמודדה עם הפגנות וביקורת ציבורית. לדברי נוימן, החברה למדה שיעור קשה מניהול הסיטואציה. בסופו של דבר היא השיבה לעבודה רבים מהמנקים, והציעה להם משכורות גבוהות בהרבה ממה שהרוויחו קודם לכן.

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

• האיש שמצא את האלגוריתם להתעשרות
• כריש וחללית: 15 הרכישות הכי יקרות של המיליארדרים
• מהן המדינות עם שיעור הפסיכיאטרים הגבוה בעולם?

כשבמהלך חיפושיי אחר מקום לינה בזאגרב מצאתי את הוסטל הרכבת האדריאטי, המחשבה הראשונה שחלפה במוחי היתה ״טוב, זה מוזר...״, ומיד לאחר מכן - ״אני ללא ספק הולך ללון שם״.

המדובר הוא בקרון רכבת ישן שהוסב להוסטל, החונה לו ברציף מספר 6 בתחנת רכבת בזאגרב. כמצופה, ההגעה אל ההוסטל היא הקלה ביותר שאי פעם היתה לי, מכיוון שברגע שירדתי מהרכבת מלובליאנה צעדתי מטרים ספורים בלבד לפני שדרכתי בכניסה למקום. משרד הקבלה נמצא בקצה הקרון, וזוונקו, בעליו החברותי להפליא של ההוסטל, לקח ממני את הפרטים הנחוצים והגיש לי את המפתח לחדרי.

ההוסטל החדש נפתח באפריל, ולמרות גילו של הקרון החדר היה נקי מאוד. הרושם שהתקבל היה שכל פנים הקרון קיבל בתהליך ההסבה רענון משמעותי. המיטות חדשות לחלוטין, והמזרנים הרכים טובים בהרבה מאלה שהיו מצויים בכל רכבת לילה שאי פעם נסעתי בה. שני תאי שירותים ומקלחת נמצאים בקצה השני של הקרון, כולם, למרבה המזל, שונים מאוד ממקביליהם ברכבות ״אמיתיות״.

בכל חדר/תא מצויות שלוש מיטות וכיור קטן. כמו ברוב רכבות הלילה מסודרות המיטות זו מעל זו, אך מה שמעניין הוא שניתן לשכור את התא גם כחדר פרטי או זוגי בתוספת של דולרים ספורים בלבד. אי לכך הזמנתי תא פרטי, בעוד שאחרים שפגשתי חלקו את זה שלהם עם אורחים נוספים. לדבריהם הסידור היה מוצלח, אם כי מעט צפוף. השטח שבו ניתן להתהלך בחדר הוא מוגבל, כמו גם המדפים המוקצים עבור התיקים. מכיוון שההפרש במחיר הוא כה זעום, הייתי ממליץ על הזמנת התא כולו, או עם חברכם למסע, להבדיל משהייה עם זרים.

מגיעים לחלק המעניין מכולם: איכות השינה. מעולה, למעשה. למרות ששהיתי במקום בחודש אוגוסט, האוויר והרכבת התקררו בשעות הערב, כך שהיה נעים למדי (ואפילו השתמשתי באחת השמיכות). המיטה היתה נהדרת והכרית מושלמת (מה שבדרך כלל די רשלני ברוב ההוסטלים).

מבחינת רעשים הייתי ממקם את הוסטל הרכבת בממוצע האופייני להוסטלים עירוניים. במהלך הלילה שקט מאוד. מוקדם בבוקר סניף הדואר הסמוך פותח את דלותותיו, כך שמעת לעת נשמעים רעשי מכוניות ואנשים פוקדים את המקום. כבר שהיתי בהוסטלים רבים שהיו רועשים יותר וסביבתם מטרידה בהרבה. למי שמודאג, בקבלה ניתן לקבל אטמי אזניים בחינם. בשורה התחתונה, כל עוד אתם לא רגילים לשקט מוחלט או דורשים כזה, עושה רושם שלא תהיה לכם בעיה.

החיסרון היחיד שמצאתי היה המקלחת. מכיוון שהרכבת אינה מחוברת לתשתיות (מלבד לחשמל) המים נשמרים על הרכבת עצמה, והאורחים מקבלים אסימון למקלחת קצובה בזמן. האסימון הראשון ניתן בחינם, כל אחד נוסף עולה דולר וחצי. הדבר אינו משולל היגיון, וזאת משום שמקלחת אחת ארוכה יכולה לסיים את מאגר המים המצוי על הרכבת. בכנות, עבור יום או יומיים זה בסדר גמור; זרם המים חזק מאוד, והרגשתי נקי למדי. כל שאר האורחים שפגשתי לא נראו מוטרדים מהסידור הזה גם הם.

הוסטל הרכבת האדריאטי איננו הוסטל הרכבת היחיד בעולם. ישנו אחד בסקוטלנד, אחד בבריסל, והאדריאטי עצמו מתכוון לפתוח כמה סניפים נוספים בקרואטיה, כולל בספליט ובאזדאר.

עם יד על הלב, החלטתי ללון במקום בגלל החדשנות שבו, אבל נהניתי מאוד משני הלילות הללו. זוהי חווייה מסוג אחר, דבר נהדר בפני עצמו. פגשתי אנשים מקסימים, החדר היה חמים ונוח, וישנתי טוב למדי. לא רע עבור עשרים דולר ללילה.

ולהתגלגל מן המיטה בבוקר במרחק של פסיעה אחת מהרציף על מנת לתפוס את הרכבת של שבע? מושלם.

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

• האוניברסיטאות הטובות בעולם: הטכניון והעברית בין 100 הראשונות
• מוניות אוטונומיות החלו לראשונה בעולם לפעול בסינגפור
• רוצים יותר מאורז ותה: האם סין מסוגלת למחוק את העוני עד 2020?

אף על פי שכיום אנו נוטים להתייחס אל בקבוקי יין ובירה צוננים כאל דבר מובן מאליו, ההיסטוריה של הקירור מצביעה על כך שמשקאות קרים נחשבו בעבר ללוקסוס של ממש באזורים שבהם שרר אקלים חם.

ברומא של המאה הראשונה לספירה היו יין קר ומשקאות קפואים הצעקה האחרונה. פתיתי שלג היו מונחים בתוך כוסות המשקה של בני המעמד הגבוה, וצדפות ודגים מיובאים גדולים, אשר הוגשו על גבי משטחי שלג וקרח שהובאו מפסגות הרים איטלקיים, אפיינו באותם זמנים את משקי הבית הראוותניים והאופנתיים. ואולם על מנת להגיש קרח לאורחים בעולם העתיק, היה צורך להתכונן זמן רב מראש. המשפטן הרומי פליניוס הצעירהתרגז על כך שגבר שהזמין לארוחה מעולם לא הופיע. המארח המאוכזב כתב לנפקד מכתב, שבו הוא מצהיר כי יחייב אותו על השלג היקר אשר הוזמן עבורו לרגל האירוע.

בעולם נטול מקררים חשמליים, ציוויליזציות ים תיכוניות עתיקות היו תלויות במידה רבה בהמלחה, בייבוש, בכבישה ובעישון כדי לשמר את מזונותיהן. בהקשר היווני־רומאי, קרח ושלג שימשו פחות לשימור רכיבי מזון ויותר להגשת משקאות קרים. ישנן ראיות לקיומם של בורות קרח אשר נחפרו באדמה לשם שמירת המצרך יקר המציאות, וללא ספק השתמשו יוונים ורומאים במרתפי בתיהם לאחסון משקאות קרים כדוגמת היין. הראשונים שחפרו בורות ובנו בתים לאחסון קרח היו הסינים העתיקים והמסופוטמים. בתי קרח פרסיים, המאופיינים בצורתם הקונית ולבנות הבוץ שמהן נבנו, היו עשויים להגיע לגובה של 20 מטר, ונמצאו בהם בורות לשימור קרח. נהוג לומר שלאחר שכבש אלכסנדר מוקדון את העיר אאורנוס במהלך מסעו לעבר הודו ב־327 או 326 לפני הספירה, הוא דלה את תכולתם של 30 בורות קרח.

מונופול על השלג

המשיכה האימפריאלית למשקאות קרים הובילה למספר המצאות. אחת מהן היא פרי מוחו של הקיסר נירון, אשר תרומתו הגדולה ביותר לאנושות איננה היכולות המוזיקליות או כשרון המשחק שהיו מנת חלקו, אלא דווקא העובדה שלמד בעצמו כיצד להרתיח מים ושלג על מנת לנקותם ממיקרובים (אף שהרומאים לא היו מודעים לקיומם של יצורים זעירים אלה). לאחר מכן ריכז הקיסר את המים בכד, ואז צינן אותם. נוהג זה זיקק את הנוזל, אשר לאחר הקפאתו שימש לקירור משקאות. מספר כותבים רומאים מציינים את חיבתו של נירון למים הקרים, והביוגרף סווטוניוסמספר כי בזמן שהמתין למותו בווילה מחוץ לרומא, נטל הקיסר מים קרים מאחד מן המיכלים המיוחדים שבהם החזיק אותם, ואמר"haec est...Neronis decocta״, או בעברית צחה ״אלה הם מימיו המזוקקים של נירון״.

צורתם של כלים קרמיים שמקורם בעולם העתיק מעידה גם היא עד כמה נהנו היוונים והרומאים ממשקה קר. למעשה, אמצעי קירור היין המקורי נקרא פסיקטר(ψ) , מעין אגרטל דמוי פטרייה. צורתו המשונה של הפסיקטר אפשרה לו לצוף בתוך קערה גדולה ורחבה יותר, שהיתה מלאה במים קרים או בשלג.

התשוקה למשקאות קרים נמשכה אל תוך ימי הביניים ואל העת החדשה המוקדמת, כאשר השימוש בבתי קרח הפך נפוץ ביותר ברחבי מערב אירופה. בספרו המרתק על ההיסטוריה של בתי קרח, מציין היסטוריון האדריכלות טים בוקסבאום, כי לעיתים קרובות היו אלה מבנים שזוהו עם האליטה החברתית, וככאלה הם נמצאו בסמיכות לטירות, לארמונות ולמנזרים. זאת ועוד, המבנים הללו יכלו להיות מקור לרווח נאה. השלג הפך ״מונופול המייצר הכנסה עבור האפיפיור״, כפי שמציין בוקסבאום, ובית המלוכה הספרדי אף הטיל במקסיקו מיסוי על שלג בתקופה שבין המאה ה־16 למאה ה־ 19. במאות ה־18 וה־19 גבר השימוש בבתי קרח, אך כעת תיפקדו אלה לא רק כמבנים לאחסון קרח, אלא גם לשימור מזון.

ואז הגיע המקרר

בעוד שהמשקה, שאותו העדיפו תושבי הים התיכון העתיקים להגיש קר, היה היין המתוק, באמריקה המוקדמת היתה זו דווקא הבירה הקרה שתפסה את טעמם של המתיישבים. בארה״ב קיימת היסטוריה עשירה של מערות בירה, בעיקר במדינות המערב התיכון, כמו מינסוטה, ויסקונסין ואיווה, אזורים שאליהם נהגו להגר מבשלי שיכר בלגים וגרמנים. אחד מהחלקים הטובים ביותר בסיור מבשלות השיכר שמארגנת מבשלת מילר במילווקי הוא ביקור במערות בירה מן המאה ה־19. המודעות לעבר העשיר הזה מתחילה לעלות כעת בארה"ב, ובעיר איווה סיטי החלו לגלות ולמפות את היסטוריית המבשלות ומערות הבירה הפרטיות של מקימיה.

הכתבה המלאה מופיעה בגיליון אוגוסט של פורבס ישראל

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

• לכל שאלה תשובה, כמעט: כיצד יראו בני האדם בעוד 100 אלף שנה?
• בין הבורסה למעבדה: האיש שמצא את האלגוריתם להתעשרות
• הבית החכם: אפל מעניקה לסירי יותר ויותר יכולות לניהול הבית, וזה מסוכן

מלינדה גייטסהיא האישה הפילנתרופית החזקה ביותר בעולם, כשהיא אחראית, יחד עם בעלה ביל גייטס, לסך תרומות כולל של 39.6 מיליארד דולר.

היא גם מנהלת מוצר לשעבר במייקרוסופט, בעלת תואר במדעי המחשב מטעם אוניברסיטת דיוק(Duke) . כפי שהיא סיפרה לאתר הטכנולוגיBackchannel  בריאיון שהעניקה להם ביום רביעי האחרון, היא מוטרדת מהירידה במספר התארים במדעי המחשב שהושגו על ידי נשים לאורך שלושת העשורים שחלפו מאז שהיא עצמה סיימה את לימודיה.

התומכת המתמידה הזו בנשים ונערות מתכוונת לפרוס כמה ממשאביה המשמעותיים ביותר לטובת טיפול בבעיה הזו. היא מקימה כעת משרד אישי, נפרד מזה של קרן ביל ומלינדה גייטס, שמטרתו תהיה לסייע להכניס יותר נשים לתחום הטכנולוגי - תעשייה שנגועה בהטיות, סקסיזם ופערי מנהיגות, שבמסגרתם גברים תפסו את הרוב המכריע של המשרות הבכירות.

המשרד החדש עדיין נמצא "בתקופת למידה", כפי שמנסחת זאת גייטס, ומתמקד בעריכת מחקר ופגישות התייעצות עם מומחים. היא כן הבליטה בריאיון חלק מהנושאים שבהם היא תתמקד, כולל הזרמת כסף לאיסוף נתונים בנושאים שקשורים למגדר.

"אנו מתחילים רק עכשיו לבצע השקעות במאגרי מידע", היא אמרה. "אני לא יכולה ללכת ולשכנע ממשלות לעבוד על נושאים נשיים אלא אם יש לי נתונים. אני חושבת שבמרחב הטכנולוגי, גברים לא באמת רואים במצב הקיים בעייתיות, כשהרבה מהכסף בתחום מוחזק על ידם".

כמו כן, גייטס גם ציינה את הסטטיסטיקה העצובה של מימון קרנות הון לעסקים שמנהלות נשים לא לבנות (מחקר שיצא לאחרונה ונכתב על ידי פרויקטDiane  מצא שנשים שחורות, הקבוצה היזמית הגדלה בקצב המהיר ביותר כיום בארצות הברית, זכתה לקבל רק 2% מכל הזרמות ההון מידי קרנות במשך חמש השנים האחרונות).

"אנחנו רק מדברים על החלק של הנשים במתרחש, אבל אתה צוחק?", היא אמרה. "השונות במספרים האלו כשזה מגיע לקהילה השחורה, או הלטינית, מעוררת מורא ממש".

עוד סיפרה גייטס ל-Backchannel כי היא עובדת בשקט על שיפור מדיניות החופשה המשפחתית - דבר שהכרחי גם כדי למשוך נשים לעולם הטכנולוגי, וגם כדי לשמר אותן בתוכו. "אני מתחילה להשקיע מאחורי הקלעים בנושא חופשות משפחתיות", היא אמרה. "אנחנו חייבים שתהיה לנו מדיניות חופשה משפחתית טובה במדינה. הן ברמה הפדרלית, הן ברמת המדינות והן במגזר הפרטי. אנחנו פשוט חייבים. לפחות באווירה הפוליטית העכשיוית, הדבר היחיד הטוב שקורה כרגע הוא שהדיון הוא כבר לא 'האם אנחנו צריכים שתהיה לנו מדיניות כזו', אלא כיצד לעשות זאת".

הריאיון של גייטס מגיע חודשים ספורים לאחר שהיא ובעלה המיליארדר ביל, הודיעו כי לאורך שלוש השנים הבאות הם יקדישו 80 מיליון דולר לצמצום פערי השכר המגדריים בארה"ב.

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

כריש וחללית: 15 הרכישות הכי יקרות של מיליארדרים

לכל שאלה תשובה, כמעט: כיצד יראו בני אדם בעוד 100 אלף שנה?

מבינים בביוטק ומדברים ווייטנאמית? הנה הזדמנות פז להשקעה

היסטורית, כשטכנולוגיות חדשות הופכות לקלות יותר לשימוש, הן משנות תחומי תעשייה.

זה מה שמתרחש סביב בינה מלאכותית ו,Big Data- כאשר המחסומים ליישום שלהם הולכים ונעלמים (עלות, עוצמת המחשבים וכו'). עוד ועוד תעשיות יעשו שימוש בטכנולוגיות הללו ועוד ועוד סטארט אפים יופיעו כשבאמתחתם רעיונות חדשים כיצד לערער את הסטאטוס קוו שבו נתונות הטכנולוגיות הללו.

להערכתי, מהפכת האינטליגנציה המלאכותית לא באה; היא כבר כאן. וקודם כל, נסקור את השפעתה החזויה על מספר ענפי מפתח.

שירותי בריאות

מרבית האנשים מסכימים שמערכת הבריאות הציבורית נתונה במשבר, וסטארט אפים רבים מאמינים שהתשובה הגדולה ביותר לכך היא להשיב את הכוח לידיהם של החולים.

כולנו מסתובבים עם המקבילה של העולם האמתי לטריקורדר מסטארטרק (או לפחות עם גרסה מוקדמת שלו) בכיס, והטלפונים החכמים, ומכשירים חכמים אחרים, רק ימשיכו להתקדם ולשלב בתוכם יכולותAI Big Data-ו . אלו יאפשרו לאנשים לבצע אבחונים רפואיים בעצמם.

למפות את הרצף הגנטי של אנשים ואז להשוות אותו עם מאגר נתונים רחב, יאפשר לרופאים - ו/או לרובוטים אינטליגנטיים - לחזות את ההסתברות שאותו אדם ילקה במחלה מסוימת, ואת הדרכים הטובות ביותר לטפל במחלות הללו כשתופענה.

חברות כמו גוגל, אפל, סמסונג ואחרות משקיעות מיליארדים בפיתוח חיישנים ביומטריים חדשים. בשילוב עםBig Data , המידע שיישאב מהחיישנים הללו יוכל לסייע במניעת מחלות והרחבת תוחלת החיים.

לא סביר שהצרכנים ישלמו על כך. לחברות הביטוח יש אינטרס רחב בטכנולוגיות חדשות שישמרו על לקוחותיהן בריאים יותר, ורובוטים אינטליגנטיים שיזכירו לכם לאכול בריא יותר, לקחת את התרופות שלכם ולעבור בדיקות אבחנתיות חשובות שיכולות להשאיר אתכם מחוץ לבית החולים, הן השקעה טובה מאוד עבורן (עוד על השינוי שצפוי לעולם הביטוח - בעוד רגע).

פיננסים

אינטליגנציה מלאכותית עומדת להיות חשובה ביותר גם בתעשיית השירותים הפיננסיים.

בעתיד הקרוב מאוד, ייעוץ פיננסי מבוססAI  יתחיל להחליף יועצים בשר ודם. מערכות ממוחשבות יכולות למיין עשרות אלפי חברות אפשריות ולהמליץ במי מהן להשקיע. הן יכולות להתבונן בפוסטים שלכם ברשתות החברתיות ובדואר האלקטרוני, ובאמצעות ניתוח יסודי של הנטיות שלכם לקבוע אילו חברות עומדות בקו אחד עם הערכים החשובים לכם ועם רמת הסיכון שאתם נוטים לה. לאחר מכן, הן יכולות להמשיך לעקוב אחר הפרופיל האישי שלכם, ואחרי השוק, ולעזור לכם להתאים אליו את הפרוטפוליו שלכם בזמן אמת.

יועץ אנושי אפילו לא יכול להתחיל להתחרות עם רמה כזו של פירוט ואוטומציה.

כל זה עוד מבלי לקחת בחשבון את האלגוריתמים שכבר כיום מבצעים העברות בשוק המניות בתוך אלפית השנייה, ומייצרים תחזיות רווח המבוססות על מאות, אם לא אלפי פרטי מידע.

תקופת הניחושים ותחושות הבטן בכל הנוגע להשקעות, עומדת להיעלם. בנוסף, מערכות AI  יפיקו רווח גם לבנקים ולמלווים על ידי כך שהן תהיינה מסוגלות לנבא מי מהמועמדים להלוואה אישית או עסקית הם השקעה ברמת סיכון גבוהה או נמוכה. נתוני האשראי שלנו כבר נמצאים בדרכם להיות הרבה יותר מאשר סכום כל החובות ותשלומי החשבונות שלנו. לא יעבור זמן רב עד שטכנולוגיותAI  שיעבדו בשירות הבנקים תהיינה מסוגלות לומר, על סמך דבר פשוט כמו סוג המוצרים שאתם קונים, והמקום שבו אתם קונים אותם, האם תצליחו להחזיר את ההלוואה שקיבלתם לרכישת רכב או לא.

ביטוח

כשהן בונות על הרעיון שטכנולוגיות ה-AI  יבטיחו את כספי ההלוואות שניתנו לכם, חברת הביטוח שלכם תעבור גם היא שינוי מהותי באמצעות האינטליגנציה המלאכותית וה- Big Data . השינוי כבר החל, כשחברות ביטוח אמריקאיות כמוProgressive  כבר מציעות הנחות למי שמסכים לשים מכשירי ניטור קטנים ברכב, המאפשרים להן לדעת האם הוא נהג זהיר או לא.

דמיינו לעצמכם חברת ביטוחי בריאות שעושה את אותו הדבר: רק תענדו את המכשיר החכם הזה עליכם למשך מספר שבועות, ואנו נודיע לכם אם אנחנו יכולים לבטח אתכם בתעריף נמוך יותר. אם קצב הלב שלכם, לחץ הדם, רמות הפעילות ודברים נוספים יעידו על כך שאתם מנהלים אורח חיים בריא, תקבלו הנחה.

שינוי גדול נוסף שתחום ה-AI יוכל להוביל בו הוא תחום הרכבים האוטונומיים. אחת המטרות העיקריות שעומדות מאחורי הניסיונות לפתח רכבים אוטונומיים היא שהם כמעט אף פעם, אם בכלל, מעורבים בתאונות. כך שהביטוח היחיד שהם יצטרכו יהיה למקרה שסערה תפיל עליהם עץ. לא עוד ביטוח התנגשות.

בנוסף, סביר להניח שהבעלות על כלי רכב תפחת באופן כללי - אנשים לא יקנו עוד מכוניות, אלא ירכשו גישה של 24/7 למכונית. במקרה כזה, תעשיית ביטוחי הרכב תפסיד מיליוני לקוחות, ויישארו רק כמה תאגידי ענק שישכירו את הרכבים ויזדקקו לביטוחים.

ברד גרם לנזקים לביתכם, או ליבולים החקלאיים שלכם? מידע שנשאב מחיישנים ותמונות לוויין וישולב עם נתוני מזג האוויר יוכל להעריך מידית האם יש לכם עילה סבירה לתביעת ביטוח, ובכך יתבטל הצורך בחלק מסוכני התביעות.

ככל שיהיה יותר מידע שלחברות הביטוח תהיה גישה אליו, כך תגדל יכולתן לבצע אוטומציה, וככל שהן תסתמכנה עלAI , כך התעשייה תשתנה יותר.

אלו רק דוגמאות ספורות לתעשיות שאני צופה שישתנו באופן דרמטי בעתיד הקרוב ביותר, בעקבות הפיתוחים של תוכנות אינטליגנציה מלאכותית זולות ונוחות ליישום.

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

• כריש וחללית: 15 הרכישות הכי יקרות של מיליארדרים
• לכל שאלה תשובה, כמעט: כיצד יראו בני אדם בעוד 100 אלף שנה?
• מבינים בביוטק ומדברים ווייטנאמית? הנה הזדמנות פז להשקעה

מאז ומעולם המושג "יוקרה" היה מקושר עם מחירים גבוהים, שירות לקוחות וניחוח של אקסקלוסיביות. במשך כמאה שנים אופנה עילית, נהגים פרטיים, וילות סקי ומשרתים אישיים היו רק מנת חלקם של מי שהיו מיוחסים דיים כדי להחזיק בהם. כעת נראה שמשהו משתנה בעולם היוקרה באופן יסודי.

כדי להבין את "כלכלת המותרות" יש צורך לחזור כמאה שנה אחורנית, אל כתביו של הכלכלן האמריקאי תורסטן ובלן. הוא התמקד בתיאוריית הביקושים הטוענת שככל שמחירו של פריט עולה, כך הביקוש אליו פוחת. אבל ובלן הבין שסחורות מסוימות לא פועלות לפי הכלל הזה ואצלן, ככל שהמחירים עולים, כך הן רק הופכות ליותר נחשקות. אלה זכו לכינוי "סחורות ובלן", או כפי שאנו מכירים אותן היום - "מוצרי יוקרה".

ובלן הסביר כי כשמדובר במוצרים יוקרתיים, הפסיכולוגיה של הקונים שונה מאשר במקרים רגילים: הקונים לא מחפשים רק אחר "תועלת", הם רוצים גם סמל סטטוס שיהלום את עושרם.

כל זה, מתברר, מתחיל להיסדק מעט בעידן הטכנולוגי המודרני. נראה שחברות המציעות גישה לשירותיהם של משרתים אישיים, נהגים פרטיים ומשלוחים של ארוחות גורמה, עולות וצומחות כמעמד חדש של שחקנים בשוק היוקרה. הטכנולוגיה הדיגיטלית הפכה את הגישה אל מוצרי יוקרה לאפשרית באמצעות אתרי אינטרנט ואפליקציות. מודלים שמספקים צוותי עבודה זמניים הורידו את המחירים, ונראה שכיום מוצרי ושירותי מותרות הם זמינים, נגישים וכלכליים ליותר אנשים משהיו מעולם. חברות כמו Uber, AirBnB  ו־NetJets מסמלות היטב את המגמה הזו.

משתמשים וזורקים
חברת שירותי הייעוץ הבינלאומיתAccenture  מכנה את התופעה "רידוד הפריבילגיות". אולוף שיברגסון, מייסד מותג העיצוב הבינלאומיFjord , שהוא כעת חלק מ־Accenture,  מסביר את אופי השינוי הזה ואת סיבותיו. "פועלת כאן מטא־מגמה. אנו מתבוננים כעת במעבר מ'בעלות' ל'שימוש'. בעבר, משמעותה של הפריבילגיה היתה שיש בבעלותך וילה או רכב. כעת פריבילגיה מאופיינת על ידי המושג ‘מגוון'. משמעותה כעת היא שתהיה לך גישה גמישה לדברים שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה אותם".

השינוי הוא משמעותי משום שהוא מטיל בספק את עצם הנחות היסוד העומדות מאחורי התיאוריה של ובלן. אם מודלים עסקיים דיגיטליים הופכים את מוצרי היוקרה ליותר זמינים וברי רכישה, האם הם עדיין מוצרי יוקרה? האם הרוכשים והבעלים של הטובין הללו עדיין מחשיבים אותם כסמלי סטטוס, על אף שגם ההמונים יכולים ליהנות מהם?

דמיינו שמלת מעצבים. מחירה עשוי להיות 3,000 דולר אם מדובר בקנייה, אבל עשוי גם לעמוד על 200־100 דולר בלבד במקרה שמשכירים אותה למספר ימים משירות, כמו Rent the Runway . אמנם המודלים העסקיים של שיתוף והשכרה הופכים את מוצרי היוקרה, כמו שמלות המעצבים, לנגישים יותר לפלחי שוק חדשים, אבל אלו שקונים אותם בגלל מחיריהם הגבוהים והמשיכה לבלעדיות עשויים לסגת, ולעולם לא לחזור, כל עוד הם יאמינו שהמותג, שפעם היה יוקרתי, הפך להיות חלק משוק ההמון.

אין ספק שמשהו משתנה. איכות המוצרים או השירותים היוקרתיים לא פחתה, אך אובדן האקסקלוסיביות עשוי לפגוע אנושות במותגי היוקרה שמציעים אותם. מהלכים אסטרטגיים שגויים יכולים להפוך מוצר ובלני לפריט רגיל ותו לא, כזה שיש לו עקומת ביקושים טיפוסית לחלוטין.

הסיטואציה הפכה למסובכת וקשה עבור מגזר מוצרי היוקרה, שהולך ונמחץ בין שיעורי צמיחה נמוכים, דור המילניום שנוטה אל כל מה שהוא דיגיטלי ושדה משחק טכנולוגי תחרותי. על פי חברת הייעוץBain & Co , שוק מוצרי היוקרה חווה גידול של 1% בסך הכל ברבעון הראשון של 2016, והשינוי של מגמה זו לאורך שאר השנה צפוי להיות דל מאוד. 

עדיף מאוחר
כדי לחמוק מהדפוס הזה של קיפאון, החברות מנסות לקדם יוזמות שיווקיות בכל הערוצים האפשריים, לרבות שיווק דיגיטלי, במטרה להעלות את המודעות אל המותג שלהן בשווקים החדשים, במיוחד באסיה. בעוד שמותגי צריכה אחרים כבר נמצאים ברשת במשך יותר מעשור, בסקטור היוקרה תמיד פיגרו אחרי השוק בשימוש באינטרנט, במסחר מקוון וברשתות החברתיות, ומסיבה טובה.

להציג מוצר יוקרה לשוק חדש בצורה מקוונת באמצעות האינטרנט יכול להיות דבר מסובך ומסוכן. האתגר הוא לשמר את המסורת הייחודית של המוצר ואת המשיכה האקסקלוסיבית אליו, תוך שימוש באמצעי תקשורת שתוכננו באופן עקרוני בשביל ההפך הגמור. מותגים, כמוBurberry  ו־Rolex, הפעילו יכולות דיגיטליות בצורה יצירתית מאוד כדי לחזק את תדמיתם, אבל זה לא תמיד עובד עבור כל אחד. שיברגסון ציין בהקשר זה, כי "עבור תחום מוצרי היוקרה, המעבר הוא קשה. אחר סחורות יוקרתיות אישיות מסוימות, כמו ארנקים, שעונים ותיקי יד, אפשר לחפש ולחקור ברשת באמצעות חידושים טכנולוגיים, אבל עבור רובם הגדול של המוצרים הללו הדברים יישארו כשהיו".

אולי ההשפעה הגדולה ביותר של הדיגיטציה היא היכולת לבחון את ההבדלים הדקים בין המוצרים. דמויות המפתח המאתגרות של העולם הדיגיטלי כופות על בתי האופנה לשקול בזהירות האם כדאי שמוצריהם יופנו למכירה או להשכרה, האם עליהם להיות מחוברים לרשת או מנותקים ממנה והאם עליהם להיות משווקים באמצעות ערוצים דיגיטליים או שמא רק בחנויות קמעונאיות מצומצמות. לשאלות הללו יש איכות מזוקקת משל עצמן, והחברות שיוכלו להשיב עליהן בחדשנות וביצירתיות, ייהנו מעתיד משתלם הרבה יותר.

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

• כריש וחללית: 15 הרכישות הכי יקרות של מיליארדרים
• לכל שאלה תשובה, כמעט: כיצד יראו בני אדם בעוד 100 אלף שנה?
• מבינים בביוטק ומדברים ווייטנאמית? הנה הזדמנות פז להשקעה

האם שעון שאינו מצופה זהב או יהלומים יכול לעלות יותר ממיליון דולר? מתברר שכן. אספנו שעונים בני פחות מעשור שמחירם חוצה את רף מיליון הדולר, ביניהם ניתן למצוא את השעון של מארי אנטואנט, שעון המכיל פסל מזהב, השעון המורכב ביותר בעולם ושעונים נדירים נוספים עם נוכחות.

שעון היוקרה של A. Lange & Söhne
מחיר: 1.92 מיליון יורו

השעון מעוצב בגוני ורוד וזהב, עם מחוגי אמרלד לבן. יש בו שעון עצר מיוחד, המאפשר לבצע מספר מדידות שונות במקביל, לוח שנה מתעדכן ואפילו תצוגה של מצב הירח. השעון מכיל לא פחות מ-876 רכיבים, במערכת מורכבת של גלגלי שיניים קטנים ומנגנונים מכניים המפעילים אלה את אלה. צוות המפתחים עמל במשך שבע שנים על הדגם המורכב ביותר שיוצר בגרמניה, והעלה את הסטנדרטים של חברת הבוטיק, המייצרת כמה אלפי שעונים בשנה בלבד.

שעון הכיס של מארי אנטואנט, ברגה מס' 1160
מחיר: למעלה מ־ 10 מיליון דולר

אמן השעונים הצרפתי אברהם לואי ברגההתפרסם בזכות שעוניו, שהוקדשו למרקיז קונדורסה, לג'וזפין בונפרטהולמלכת צרפת מארי אנטואנט, שעבורה הרכיב במשך 40 שנה את יצירת המופת. השעון עשוי מזהב ומבדולח, ומכיל 823 רכיבים. הוא נתרם למוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים, נשדד בשנת 1983, והוחזר כבמטה קסם על ידי אישה אלמונית מתל אביב בדיוק עם סיום העבודה על שחזורו, שנמשכה יותר משלוש שנים. הדגם המשוחזר נאמן לפרטים הקטנים ביותר, ומוצג גם הוא בקופסה המורכבת מ־3,500 פיסות עץ אלון מארמון ורסאי. לא מדובר רק בפריט אספנות נדיר, אלא בהשקעה בפני עצמה.

שעוןAeternitas Mega  של פרנק מולר
מחיר: 2.7 מיליון דולר

פרנק מולר, ראש חברת השעונים השוויצרית, שאף במשך שנים רבות ליצור את "השעון המורכב ביותר בעולם". הדגם המרכזי של קו השעוניםAeternitas  הורכב במשך חמש שנים מ־1,483 רכיבים ו־99 אבני חן. לדברי החברה, ייצור של שעון אחד מדגם זה נמשך שישה חודשים. כל שעון מכיל לוח שנה מתעדכן, מנגנון טורביון המנטרל את השפעת הכבידה, מהדר דקות שדרכו אפשר להשמיע את הזמן, שני אזורי זמן ותצוגה של מצב הירח. הבסיס מצופה זהב לבן, והקליבר הייחודי של השעון מאובזר בטורביון ובשני קנים.

דרך גב השעון, העשוי מאבן ספיר, ניתן לצפות במחזה מיוחד, שבו כל הרכיבים הזעירים נעים בהרמוניה. כדי למנוע תקלות מצד המשתמש, לא ניתן לכוון את הזמן במהלך פעולה אחרת שמבצע השעון.

שעון 1Art Piece  של Greubel Forsey
מחיר: מעל 1.5 מיליון דולר

יצרן השעוניםGreubel Forsey  לקח את השאיפה לשילוב אמנות בתעשיית השעונים צעד אחד קדימה, והכניס פסל זהב קטן של ספינה לתוך השעון שעיצב. את הפסלון המיניאטורי עיצב האמן הבריטי ווילארד וויגן. השעון כולל מיקרוסקופ מובנה, המאפשר לבעלים של הדגם להעריך מקרוב את הפסל, ומנוע טורביון כפול.

שיתוף הפעולה בין השניים מתבקש מתפיסתם המפורסמת, לפיה אמנות מיניאטורית היא הדבר החם הבא. לצורך הרכבת הפסל המיקרוסקופי, נאלץ וויגן לשלוט היטב בהרגלי הנשימה שלו. כיוצר ידוע של "ננו־ארט" תחת מיקרוסקופ, כבר הציג האמן בעבר סצינות ודמויות שונות - החל בסינדרלה, דרך פסל החירות ועד ל"דוד" של מיכאלאנג'לו. אולם שילוב הפסל בתוך השעון יוצר תקדים היסטורי.

שעוןVenturer Tourbillon Dual Time Sapphire Skeleton  של חברת H.Moser & Cie
מחיר: מעל 1.03 מיליון דולר

רצועת הגומי של שעון ה-Venturer  עוצבה באמצעות הדפסת תלת מימד, לראשונה בעולם השעונים. הרצועה נראית כמו כיסוי תחרה בזכות משחקי שקיפות של צורות שונות, מופשטות ומלאות חיים. השעון, שמלאכת הרכבתו ארכה שנתיים, נרכש על ידי אספן צרפתי ביום הראשון של תערוכת שעוני היוקרה בבזל. הוא מכיל מנגנון כפול, כיסוי שקוף מאבן ספיר, מנגנון טורביון המנטרל את השפעת הכבידה ושני אזורי זמן. בשעון מצוי קליבר גלוי, המורכב מזהב אדום ומרוטור דו כיווני. לדברי החברה, הוקדשו לייצורו 588 שעות מכונה ו־92 שעות עבודה.

הכתבה מופיעה בגיליון אוגוסט של פורבס ישראל

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

• כריש וחללית: 15 הרכישות הכי יקרות של מיליארדרים
• לכל שאלה תשובה, כמעט: כיצד יראו בני אדם בעוד 100 אלף שנה?
• מבינים בביוטק ומדברים ווייטנאמית? הנה הזדמנות פז להשקעה

בעליה של אחת מגלריות האומנות בניו יורק העונה לשם מיסטר גריי, מארח כעת תערוכה המיועדת למשפחתו וחבריו בה מוצגת אומנות בזכוכית - באנגים וצינורות מים אחרים לעישון מריחואנה.

פיסות הזכוכית המפוסלות הללו יכולות כמובן להיות מוצרים לעישון קנאביס, אבל הן יכולות להיות גם יצירות לאספני אומנות. מיסטר גריי, מהגלריהGrey Space Art , גילה לראשונה את עולם אומנות הזכוכית המתקיים בקרב קהילת צרכני המריחואנה לפני כשלוש שנים, ומאז הוא מחובר לנושא. "הכרתי בחור שהכין באנגים - עשויי זכוכית ומפוסלים להפליא - והם נמכרו בראש ובראשונה כיצירות אומנות", אומר גריי. "חשבתי שעולם האומנות העכשווית יאהב את הדברים הללו ומאז עבדתי על להכניס אותם לעולם הזה.

גריי הוא אספן בעצמו ובבעלותו יותר מ-300 יצירות שערכן נע בין 500 ל-250 אלף דולר. התערוכה הזו, שהציגה בסוהו ב-10 וב-11 בספטמבר האחרון, הכילה בערך 30 יצירות שערכן נע בין 500 ל-5,000 דולר. בין האמנים שהציגו בתערוכה מופיע גם רוברט מיקלסון, שלעתים מעביר עד 3 חודשים בעבודה על יצירה אחת. מריחואנה היא לא דבר חוקי במדינת ניו יורק למעט למטרות רפואיות מצומצמות.

אם לא היה לכם מושג שקבוצת האמנים הללו קיימת בכלל, אז כדאי שתציצו במגזין High Times, אשר מדגיש מדי חודש אמן זכוכית אחר. גם האתר CHAMPS trade show העוסק בתעשיית תרבות הנגד ונוגע רבות בעולמות הקנאביס, אירח לאחרונה תחרות אמנות זכוכית. הזוכה במקום הראשון השנה היה כריס הארלי, שלקח הביתה צ'ק על סך 10 אלפים דולר.

מכשירי עישון אמנותיים מתקדמים מזכוכית ניתן לרכוש גם באתר Functional Glass Art, שמוכר גם יחידות שמחירן יכול להגיע עד ל-7,000 דולר.

גריי מאמין שלאומנים הללו מגיעה גלריה מתקדמת שתציג את עבודותיהם. "לרוב העבודות הללו נמכרות בחנויות למוצרי עישון ואני חושב שזה פשוט לא נותן להן את הכבוד לו הן ראויות", הוא אומר. גריי היה רוצה לראות את האמנים הללו מציגים את עבודותיהם בדיוק כמו כל אומן אחר, ובנוסף הוא מוצא  שיש מקום להציג גם למי שאינו בקיא ומתעניין בעסקי המריחואנה את היצירות הללו, של פיסול פונקציונאלי בזכוכית.

גריי סיכם את כל זה כשאמר, "אני רוצה להיות מסוגל להתבונן בעבודות שלהם בצורה הטובה ביותר האפשרית".

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

• האיש שפירק את המריחואנה לגורמים: שיחה עם פרופ' רפאל משולם
• בורבוניירה: זהו הוויסקי הראשון שיוצר בפלורידה מאז ביטול חוק היובש
• מילד בקיבוץ לבעלים של אימפריית נדל"ן חובקת עולם: ככה הופכים למיליארדרים בגיל 37

השימוש בביג דאטה חוזה דברים בחייכם כמעט בכל דקה מהיום שלכם - בין אם אתם מודעים לכך או לא.

אמזון חוזה מה עוד אולי תרצו לרכוש בכל קנייה שלכם. נטפליקס חוזה במה תרצו אולי לצפות. גוגל חוזה כיצד תגיבו למיילים שלכם. Match.com  ואתרי היכרויות אחרים מנסים אפילו לחזות במי תתאהבו.

התחזיות האלו הפכו לכאלה שכיחות, עד כדי כך שאנחנו לא תמיד אפילו שמים אליהן לב. אבל חוקרי דאטה עובדים כדי לחזות דברים הרבה יותר חשובים מאשר התוכנית הבאה שתרצו לצפות בה, והתוצאות שבידיהם מלהיבות.

1. נשירה מבית הספר

בארה"ב, קרוב לאחד מתוך חמישה תלמידים לא יסיים בית ספר, והעובדה שאין להם תעודת בגרות מכשילה אותם בהמשך חייהם במונחים של שכר פוטנציאלי והתקדמות בקריירה. במשך שנים מחוזות נשענו על ראיות אנקדוטיות כדי לפתח את מערכות האזהרה המוקדמות הספציפיות שלהם עבור תלמידים שנמצאים בסיכון לנשירה. אך ביג דאטה יוצר גישה מדעית ושיטתית הרבה יותר כדי לזהות את התלמידים האלו מוקדם, ולמקסם את משאבי ההתערבות המוגבלים על ידי התמקדות קודם כל בתלמידים האלה, שנמצאים ברמת הסיכון הגבוהה ביותר.

2. מזג אוויר

אם לוקחים בחשבון את כמויות חיישני הIoT- (האינטרנט של הדברים) שיש לנו כיום, במיוחד בסמארטפונים, יש לנו מידע רב יותר מאשר אי פעם על מזג האוויר, במקומות ספציפיים. בעבר אנשים מחוץ לעיר הגדולה היו צריכים להסתכל מחוץ לחלון כדי לראות מה מזג האוויר. אך כיום, ביג דאטה יכול לספק תמונות מצב מדויקות על המזג העכשווי בכל מקום בעולם, ולהשתמש במידע הזה כדי לבצע תחזיות מדויקות אף יותר.

3. מתקפות סייבר

כל המידע הזה חייב "לחיות" איפה שהוא. זה קורה בענן. והיכן שיש מידע בעל ערך, האבטחה הופכת לבעיה. אבל מידע יכול גם לסייע לחזות ולעצור מתקפות סייבר. מחשבים יכולים לנתח את מספר ניסיונות ההתחברות או הדרך בה מנסים להיכנס לנכסים מסוימים, ולשלוח אזהרה כאשר הם מזהים התנהגות חשודה, כך שהמשתמשים האנושיים יכולים לנקוט באמצעי זהירות.

4. בריאות ומחלות

המדע למד רבות על גורמי הסיכון שמקושרים עם מחלות. לדוגמא, אנשים שמפתחים סינדרום מטבולי (מה שנקרא לעיתים טרום סוכרת), נמצאים בסיכון גבוה לפתח סוכרת מסוג 2. חברה אחת פיתחה אלגוריתם שמסוגל להסתכל על היסטוריית הבריאות של אנשים, בדיקות הדמיה ונתונים דמוגרפיים, ולחזות מי נמצא בסיכון. בהתאם לכך היא מספקת תוכניות לתרגול אישי, ניהול משקל וניהול הטיפולים שמכוונים לאנשים האלה. תחזיות כאלו יוכלו להיות בקרוב זמינות עבור מחלות וסיבוכים נוספים, שיש להם גורמי סיכון ברורים.

5. התנהגות בלתי הולמת

המרכז למחקר נתונים ומדיניות ציבורית אומר כי אפשר להשתמש בביג דאטה כדי לבחון מגוון של גורמים - מרמות לחץ ועד לסוגים של מקרים שהם מגיבים להם - ולחזות מתי פקיד נמצא בסיכון לאינטראקציה שלילית עם הציבור. אם הסוגים האלו של תחזיות היו בשימוש באופן שגרתי, כאשר פקידים מגיבים למספר גבוה מהרגיל של מקרי אלימות במשפחה, התעללות או התאבדות, הם היו יכולים להעניק תמיכה פסיכולוגית נוספת, הפסקה או התערבות מקדימה אחרת שיכולה למנוע את הפיכת הלחץ הזה להתנהגות בלתי הולמת.

בחירות? זכיות אולימפיות? אלופות גביע העולם?

אין חוקרי דאטה שאני יודע עליהם, אשר מצהירים כי יש להם אלגוריתמים שיכולים לחזות במדויק את התוצאה של כל בחירות - במיוחד לא בזמנים פוליטיים סוערים כאלו, אך עדיין יש לנו יותר מידע מאי פעם על הדעות האמיתיות של אנשים - דרך ערוצי מדיה חברתית. פרויקטים של ביג דאטה בקנה מידה גדול שמכוונים לאירועים חברתיים גדולים נמצאים בדרכם, וההיסטוריה מראה כי ככל שאנחנו מנוסים יותר וככל שהאלגוריתמים של למידה עמוקה הופכים לחכמים יותר, כך סביר יותר להניח שנוכל לחזות את התוצאות של אירועים מרכזיים במדויק.

אין ספק שככל שתחזיות מחשב הופכות למדויקות וספציפיות יותר, אנחנו גם נכנסים לתוך נושאים של פרטיות וזכויות הפרט. אבל כאשר מתמודדים איתן באופן הולם, היתרונות הפוטנציאליים עבור אנשים בודדים ועבור החברה בכלליות הם עצומים - והולכים וגדלים כל הזמן.

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

• כמה אתם מבזבזים על דברים שאתם לא באמת צריכים?
• המלחמה השחורה: כך שינתה נפילת מחירי הנפט את העולם
• חמדנות וציניות: הצד הפחות יפה של מבצעי ה׳חבר מביא חבר׳ בהיי-טק

ח"חברת הנשים היא האלמנט שלנימוסים טובים ", אמר פעם יוהאן וולפגנג פון גתה.

מעמד הנשים הביניים העליון של סין הוא הוכחה לביטוי הזה. בשנים האחרונות התנהגות טובה - מכללי נימוס מקובלים, התנהגות בציבור ועד לאירוח מסיבות, הובאה לתשומת ליבן של נשים סיניות אמידות רבות. אלו, לאור התעשרות המדינה אך גם כנשים, אימהות ובנות החברה, נחשפות יותר ויותר לסט ערכים חדש לגמרי של מצבים חברתיים - והן רוצות לדעת בדיוק כיצד להתנהל במהלכם.

את השינוי הזה הבין מכון סריטה (Institute Sarita) בבייג'ינג - בית הספר הראשון בסין ללימוד הלכות התנהגות תרבותית. הוא הוקם ב-2013 על ידי שרה ג'יין הו, בוגרת בית הספר ללימוד הלכות התנהגות תרבותית השוויצרי וילידת הונג קונג, יחד עם אשת החברה הגבוהה רבקה לי. בית הספר, שמצהיר כי הוא מציע גישה דו-תרבותית לכללי הנימוס וההתנהגות המקובלים, צבר פופולריות במהלך השנתיים האחרונות - עד כדי כך שהו עברה מחלל בין שתי קומות באיזור סאנטילון המודרני למקום מחודש וגדול יותר הממוקם בשכונה היסטורית, תוך כדי פתיחת סניף חדש בוילה קולוניאלית בשנגחאי במאי 2015.

עבור 15 אלף דולר, נשים סיניות יכולות לקחת חלק בקורסים של 10-12 ימים, תוך חלוקה לנערות המוצגות בפני החברה הגבוהה או למארחות. השיעורים כוללים עצות לסוציאליזציה, כללי התנהגות נאותים במלונות, בחירת הלבשה תחתונה, הצגת המטבח הצרפתי ותחומי ספורט אציליים, וכיצד לבטא מותגי יוקרה.

הלקוחות של הו טסות מכל רחבי סין כדי להגיע לשיעורים בבייג'ינג או בשנגחאי, כאשר סטודנטיות רבות מגיעות מערים במעגל השני והשלישי. "כל הנשים האלו עשירות מאוד ומתעניינות מאוד באימוץ אמת מידה גבוהה יותר של איכות החיים", מסבירה הו. "מכון סריטה מספק להם סוג של למידה שהופך לחיוני מאוד מאחר והן נוסעות בעולם, לומדות בחו"ל, קונות רכוש, מבצעות עסקים בינלאומיים ושולחות את הילדים שלהם לפנימיות מובילות".

כאשר סין בדיוק עקפה את ארה"ב במספר המיליארדרים, הדרישה לשירותים כאלה רק מתחילה לגדול. אבל לא מדובר רק בעשירים קיצוניים שרוצים ללמוד כיצד להתנהל בחברה מנומסת. בחודש שעבר, הו השיקה ספר בשם"Finishing Touch: Good Manners for the Debutante" , אשר מכר יותר מ-20 אלף עותקים בפחות משבוע, ונמכר מראש כמעט מיד לאחר השקתו. לי כתבה גם היא מדריך בנושא Elegant Hostess: Good Manners for the Lady of the House , שיועד לקהל קוראות מבוגר יותר. הוא גם מכר היטב.

"שני הספרים חדשים במידה מסוימת בתחומם בסין - הם מתמקדים בסגנון החיים במגוון התנהגויות - וזה מה שאני חושבת שבאמת משך את תשומת הלב של האנשים", מציינת הו. "העובדה שהם עולים רק 49 יואן (בערך 7 דולר), גם היא נותנת את ההזדמנות לקהל חדש לגמרי לקבל הצצה לראייה הקוסמופליטית העלית שרציתי לדחוף", היא מוסיפה. בעוד שרוב המשתתפות של השיח הראשון על הספר שלה היו חלק מרשת סריטה, חלק היו גם נשים ממעמד הביניים שרצו ללמוד כיצד להיות ליידי של המאה ה-21.

הספר של הו מציע את הגרסה השווייצרית של תכנית הלימודים, אשר נתפרה לנשים סיניות. החלק הראשון מדבר על חוקי החברה, עם תובנות לגבי כיצד להיות אורחת אך גם מי שפועלת לפי כללי הנימוס המקובלים, מה שבמיוחד רלוונטי במדינה שאובססיבית לחברים בני ארבע רגליים. חלקים אחרים סוקרים מזון ומשקאות, יופי וטיפוח ואירועים מיוחדים. פרק שלם מוקדש ל,WeChat-שירות ההודעות הפופולרי ביותר של סין, ועשי ואל תעשי. אבל יש גם טיפים על מדיה חברתית באופן כללי וכיצד לחיות בעולם המודרני. בחלק האחרון, אשר מנתח דייטים, הו אף נוגעת בניצול ואלימות במשפחה, נושאים שמוסתרים בסין, בה רבע מכל הנשים הנשואות סובלות מאלימות.

"אני מנסה להגדיר מחדש את הרעיון של כללי נימוס מקובלים", מסבירה הו, "להתרחק מהרעיון המיושן שיש לנו שלהם. וזה אומר לאתגר את הכללים שיש עכשיו, אבל גם לתת לנשים את הידע והביטחון להיות גרסה טובה יותר של עצמן ולהיות אינדיבידואליות עצמאיות, חזקות".

מכון סריטה הוא לא בית הספר היחיד שמציע שיעורי נימוס לסינים עם כסף. בית הספר היוקרתי לסגנון חיים מלונדון דברטס ,(Debretts) מיועד לסטודנטים זרים שמחפשים להתאים את עצמם לחיים מחוץ לסין. בשנגחאיVirginia Manners ,מתמחה בכללי נימוס חברתיים בינלאומיים וכללי נימוס עסקיים עבור נשים, בעוד ש-Académie de Bernadac מכוון להורים עם ילדים קטנים. השוק שלהם אולי משתנה, אבל בסופו של יום - אלו תמיד נשים שמחפשות אחר בתי הספר האלו.

"התלמידים שלי הם ברוב הפעמים אימהות, אשר רוצות להתאים לסביבה החדשה שלהן ולהסתגל לעולם שמשתנה סביבן, כך שהן יוכלו לחנך את הילדים שלהן באופן דומה ולהפוך לאזרחיות גלובליות אמיתיות", מתארת הו. "הן רוצות ללמוד בגלל שעבורן זו דרך להרגיש העצמה". 

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

• כמה אתם מבזבזים על דברים שאתם לא באמת צריכים?
• המלחמה השחורה: כך שינתה נפילת מחירי הנפט את העולם
• חמדנות וציניות: הצד הפחות יפה של מבצעי ה׳חבר מביא חבר׳ בהיי-טק

האם אפשר לייצר מים נקיים באמצעות קפה?

זה, בחלקו, הרעיון שעומד מאחורי ,Enactus עמותה מגרמניה שעיצבה מערכת לסינון מים עבור קהילות במדינות מתפתחות. המערכת של הארגון, Waterfilter  ,היא מיכל מים שנוצר מחימר יחד עם חומרים אורגניים קשיחים יחסית ומשומשים כמו גרגירי קפה או קליפות גרגירי אורז. במשך תהליך החימום, החומר האורגני נשרף ונותר סרט מיקורופור (חומר חבישה הדומה לגזה) דביק, אשר תופס את הלכלוך והזיהום בעודו נותן למים לטפטף. כסף חנקתי נוסף כדי להרוג בקטריות.

בסופו של דבר, התוצאות הן פילטר שהוא אפקטיבי ב-99.9% נגד מוצקים אנאורגניים וחומרים ביולוגיים, לדברי מייקל סימט, אחד ממנהלי התכנית של ,Enactus מיכל מים בגודל סטנדרטי יכול לנקות בין 2 ל-4 ליטרים של מים בשעה. כלומר, משפחה יכולה להשתמש בזה לייצור 20 או יותר ליטרים של מים במשך הלילה.

הארגון מתכנן למכור את המכשיר עבור 28 דולר. כל מכשיר יכול להחזיק מעמד במשך כשנתיים - או 1.17 דולר לחודש, כאשר בקבוק 1.5 ליטר מים אחד עולה בממוצע 46 סנטים בחנות.

Enactus בחנה את המכשיר, קיבלה כבר הזמנות מראש ומצפה בקרוב לייצר אותם בקיגומה, טנזניה. במקום להפוך למפעל בעצמה, הקבוצה תלמד יזמים מקומיים כיצד לתפעל את המכשיר בעצמם. סימט מוסיף כי התהליך מורכב קצת יותר ממה שהוא נשמע. צריך לשים לב לתהליך הערבוב כדי לקבל סרטי מיקרופור אחידים יחסית והמכשיר צריך לשבת בתבנית כשבועיים לפני שאפשר לחמם אותו, זה לא סיר רגיל.

התוכנית העסקית של Enactus משלבת שלושה רעיונות חשובים. הראשון הוא מחזור מים. פשוט יותר ויעיל יותר כלכלית לנקות מים מלוכלכים ולהשתמש בהם, מאשר לנסות להתפיל מי מלח או ליצור מקורות חדשים של מים נקיים באמצעות כלים כמו סכרים. מחזור הוא גם דרך חשיבה חדשנית יותר. בשבדיה לדוגמאOrbital System  ,יצרו מערכת שחותכת את שיעור צריכת המים ב-80% עד 95% הודות למחזור מים שאחרת ירדו למערכות הניקוז. אגירת מי ניקוז גם חוסכת באנרגיה.

דוגמא נוספת היא מצד איש העסקים והפילנתרופ האמריקאי מאנוג' בהרגבה, אשר הביא לשוק משקאות האנרגיה בארה"ב את 5-Hour Energy Drink ועומד מאחורי ,Rainmaker   מערכת מחזור מודולרית שיכולה להעביר 50,000 גלונים של מים בכל יום. המוצר של החברה מסוגל לדבריה לייצר מים ב-42% פחות התפלה במחזור אחד. ההתפלה יכולה לעלות בין 2.5 ל-5 דולר לייצור של 1,000 גלונים, בהשוואה ל-2 דולר עבור טכניקות טיהור סטנדרטיות.

שנית, ה,Waterfilter-בדומה לRainmaker -ורעיונות מחזור רבים אחרים, נשען על אספקת מכשירים מודולריים. אין צורך במפעלי עיבוד מרכזיים. טכנולוגיה כזו מתקדמת לעומת חברות מים מסורתיות, מאחר והיא חוסכת את הזמן והעלות של הבאת מתקנים חדשים.

מתקן מחזור מודולרי יוכל להיות זמין ברשת תוך 10 חודשים ועד 3 שנים, לדברי ניקול נימן בריידי, נשיאת  Edison Water Resources מקליפורניה, אשר מפתחת מתקנים לטיפול במים. הקמת מפעל להתפלה יכולה לקחת מעל לעשור.

ישנו כמובן את פקטור הגועל. קוקה קולה מפעילה מערכת מחזור דומה, אבל משתמשת במים שנאספו מחדש רק למטרות כמו השקיה כך שהם לא מגיעים למוצר הסופי.

הנקודה השלישית היא שמים הופכים יותר ויותר לנושא דחוף שאין להימנע מטיפול בו באיזורים רבים. ליותר מ-800 מיליון אנשים אין גישה למים נקיים. מכון המשאבים העולמי צופה כי 33 מדינות יתמודד עם מחסור קיצוני במים שיאופיין בקיצוץ של 80% באספקת מים - עד 2040. מדינות אחרות, כולל ארה"ב, סין, אוסטרליה ומקסיקו, ייאלצו להתמודד עם מחסור גבוה במים (40-80%). לכן, הן זקוקות לפתרונות בהקדם.

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

• כמה אתם מבזבזים על דברים שאתם לא באמת צריכים?
• המלחמה השחורה: כך שינתה נפילת מחירי הנפט את העולם
• חמדנות וציניות: הצד הפחות יפה של מבצעי ה׳חבר מביא חבר׳ בהיי-טק

לפי חוקי העולם העסקי, יצרנית רכבי היוקרה קוניגסג (Koenigsegg)   לא אמורה להתקיים. למעשה, החברה שמוציאה מוצר אחד כל כמה שנים, בכלל לא היתה צריכה לקום מלכתחילה.

קחו למשל את המוצר האחרון שלה, רכב הרג'רה(Regera)  ההיברידי בעל 1,500 כוחות הסוס. תמורת מחיר התחלתי של 2 מיליון דולר (מעט פחות מחוץ לארה"ב), קוניגסג תספק מכונית מירוץ בהתאמה אישית עבור קהל לקוחות מובחר. זה קשה מספיק עבור חברה כמו פרארי, בעלת מסורת של כמעט מאה שנות ייצור, ניצחונות במירוצים וחדשנות, וזה קשה הרבה יותר עבור החברה הצעירה ומייסדה הכריזמטי, כריסטיאן ואן קוניגסגבן ה־43.

ראשית, רכבי קוניגסג אינם מתחרים במירוצים. המכוניות שלה מעוצבות עבור מספר מצומצם מאוד של מיליונרים, שפשוט רוצים לקרוע את הכביש. מעבר לכך, ישנו עניין המיקום. המפעל ממוקם בהאנגר ששימש בעבר את חיל האוויר השבדי, בסמוך לכפר הדייגים הנידח אנגלהולם, לא בדיוק איזור הידוע כמרכז תעשיית רכב. לבסוף, יש לקחת בחשבון את הטירוף שבייצור מוצר אחד, יקר להפליא, בעבודת יד.

במהלך 22 שנות פעילותה, ייצרה החברה פחות מ־135 רכבים, כשמחלק מהדגמים יוצרו 20 פרטים בלבד. קוניגסג מייצרת בעצמה את המושבים, את כל חלקי פנים הרכב ואת המנועים - וכל אלה מותאמים במדויק לשלדה הנמוכה במיוחד של הרכבים.

על ייצור המנועים מופקד רק אדם אחד, מאטס פטרסון הפרפקציוניסט והנרגן. ואולם עם כ־40 הזמנות עבור הרג'רה החדשה שנכנסו מאז הושקה המכונית בתערוכת הרכב בז'נבה ב־2015, ועם הצעידה לעבר סף ייצור של 80 רכבים, פטרסון קיבל לראשונה עוזר בודד. בשנה שעברה מנתה החברה 65 עובדים, ומאז נוספו אליהם עוד 35 חדשים.

חבר עם מוסך

"האם היתה לי הכשרה הנדסית?", שואל כריסטיאן ואן קוניגסג ברטוריות כאשר הוא מונה את רשימת החסרונות שלו. "לא. האם היה לי רקע בייצור? לא. האם היתה לי גישה למשאבים אינסופיים או למפעל שיכול היה להוציא אל הפועל את העיצובים שלי? לא. מה שהיה לי הוא חבר עם מוסך ותשוקה למכוניות. למעשה, לא היתה לי שום ברירה אלא לבנות את מה שחשבתי שהיא המכונית הטובה ביותר שניתן לבנות בידיים".

בשביל חברה שמייצרת רכבים שמגיעים למהירות של 430 קמ"ש, ההתקדמות בשנים הראשונות היתה איטית באופן מייסר. ב-1994 השקיע ואן קוניגסג בחברה הון ראשוני של 200 אלף דולר מכספו הפרטי. שנה לאחר מכן, אביו הלווה לו 300 אלף דולר נוספים. "אבי לא ידע זאת אז, אבל הוא עמד להשקיע בשנים הבאות את כל חסכונותיו בפרויקט הזה, כ־2 מיליון דולר", מספר ואן קוניגסג. "אמא שלי כמובן יצאה מדעתה".

ואז, ב־1999, אחרי שהגל הראשון של היזמים הטכנולוגיים בשבדיה החל לגרוף מיליונים, ואן קוניגסג הצליח לקבץ חבורה של 20 משקיעים, שהזרימו 2 מיליון דולר נוספים לקופת החברה. בנוסף, ואן קוניגסג העניק אחוזים בחברה לכמה מהספקים, וב־2003 סוף סוף יצאה מפס הייצור הקוניגסג הראשונה, ה־CC8S . מאז ועד היום ערכה החברה מספר סבבי גיוס, במסגרתם הצליחה לגייס עוד כ־25 מיליון דולר. "לא יצרתי משהו דמיוני, כמו שעשו יזמי הדיגיטל", אומר ואן קוניגסג. "אני יצרתי משהו שנע ממש מהר ועושה הרבה מאוד רעש. הם אהבו את זה".

מעודד מההצלחה ניסה ואן גוניגסג ביחד עם שותפים שקיבץ לרכוש מג'נרל מוטורס את סאבב, יצרנית הרכבים השבדית הוותיקה. העסקה, שהוערכה בכ־1.5 מיליארד דולר, נפלה לבסוף לאחר שממשלת שבדיה נסוגה מכוונתה להלוות 600 מיליון דולר לואן קוניגסג. לאורך הדרך הוא וצוותו הכניסו לזירה כמות משמעותית של טכנולוגיות חדשניות שנצפו בסקרנות מצד תעשיית הרכב. ברג'רה, למשל, יש מה שמכונה "מערכת העברת תמסורת מתמשכת לגלגלים", דבר המייתר את תיבת ההילוכים. כיום שוקד צוות המחקר והפיתוח של החברה על טריקים נוספים, כמו שיפורים שונים במנוע, כאשר החברה כבר מחזיקה בכ־30 פטנטים על הטכנולוגיות שפיתחה.

השיפורים ההנדסיים הללו, כמו למשל דלתות רובוטיות, עשויים להקפיץ את מכירה של הרג'רה הבסיסית בעוד כ־400 אלף דולר. מצד שני, מי שמוכן להשקיע מיליוני דולרים ברכב, לא יוותר על הגרסה המשופרת ביותר בשביל עוד כמה מאות אלפים.

הכתבה המלאה מופיעה בגיליון אוגוסט של פורבס ישראל

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

• לכל שאלה תשובה, כמעט: כיצד יראו בני האדם בעוד 100 אלף שנה?
• בין הבורסה למעבדה: האיש שמצא את האלגוריתם להתעשרות
• הבית החכם: אפל מעניקה לסירי יותר ויותר יכולות לניהול הבית, וזה מסוכן

אילו חברות מצמיחות מתוכן את המשווקים הטובים ביותר שמגיעים לדרג "מנהל שיווק ראשי"(C-level) , ומדוע הם טובים יותר מעמיתיהם? היכן ניצבות בנושא זה חלק מחברות הטכנולוגיה ה"חמות" והחדשות יותר בהשוואה לחברות הוותיקות? על מנת לענות על שאלות אלו, פניתי לכריסטין דהיאנג, שותפה ,DHR International-ב חברה מובילה לאיתור, השמה והערכה של מנהלים בכירים, בכדי לערוך סקר בין חברות הגיוס שמאתרות מנהלי שיווק בכירים.

על אף שישנן מספר שיטות לזיהוי החברה הטובה ביותר, לחברות גיוס בכירים יש נקודת מבט ייחודית, שהופכת אותן למקור אידיאלי לסקר מסוג זה. זאת משום שהן עובדות עם מועצות מנהלים, מנכ"לים ומנהלי משאבי אנוש בכדי להבין אילו כישורים דרושים לתפקיד מנהל השיווק הראשי, ומשום שהן יכולות להשוות את תרבות ההכשרה והפיתוח הקיימת בחברות ובענפים שונים. "כדי להיות שותף אמיתי שמוסיף ערך ללקוחותינו, אנו חייבים להבין כיצד מסלולי קריירה שונים יפתחו כישורים ומיומנויות שונים אצל המנהל", מסבירה דהיאנג. "חברות לגיוס בכירים צריכות פרספקטיבה רחבה, ממעוף הציפור, כדי שיוכלו להשוות בין ענפים. פרספקטיבה זו היא שמאפשרת לנו לזהות את מנהלי השיווק הראשיים הטובים ביותר".

בסך הכל כיסה הסקר, שנערך ב-2016, תשובות של מגייסי מנהלים בכירים המייצגים 19 חברות שונות (לרבות חברות השמה קטנות, בינוניות וגדולות). הללו איישו יחד 2,600 משרות במהלך הקריירה שלהם.

P&G מובילה את הרשימה בפער גדול, עם יותר מפי שניים מגייסי בכירים שדירגו אותה במקום הראשון, בהשוואה לחברה במקום השני, פפסיקו. המשיבים ציינו שההכשרה "השיטתית והמובנית" של P&G ברווח והפסד, הדגש של החברה על מתן אחריות לתוצאות העסקיות למנהלי השיווק והניסיון המוכח שלה בפיתוח מנהלים בכירים, הם שהביאו לדירוגה בראש הרשימה.

דבּ הנרטה, לשעבר נשיאת קבוצת P&G וכיום חברת דירקטוריון ב- Staples and Corning Inc. , אומרת: "ניהול המותגים ב-P&G הוכיח את עצמו כשדה הכשרה מצוין למנהלי שיווק ומנהלים ראשיים אחרים. אנשי השיווק של P&G ממוקדים כל כולם בצרכן ולומדים כיצד להפיק תובנות עסקיות רבות עוצמה ולנצל אותן על מנת ליצור חדשנות מובילה במוצרים ובשיווק, אשר בתורם מניבים תוצאות מעולות בשורה העליונה והתחתונה. הניסיון הזה מפיק מנהלים עסקיים ומנהלי שיווק מצוינים, המסוגלים לבנות מותגים איקוניים וארגונים חזקים המגיעים לתוצאות מוכחות".

שאר החברות המדורגות בחמישייה הפותחת הן חברות בתחום מוצרי הצריכה הארוזים: פפסיקו, קוקה קולה, יוניליבר, ג'נרל מילס. יש לציין שלמרות שחברת קראפט הופיעה בסקר בשמה הנוכחי (קראפט היינץ), כמעט כל מגייסי הבכירים שדירגו אותה כאחת החברות הטובות ביותר בתחום, השתמשו בשם קראפט בלבד.

מעניין לציין שכל 15 החברות המובילות הן חברות גדולות, עם היסטוריה מוכחת של עשרות שנים בפיתוח כישרונות ניהוליים. אחד ממגייסי הבכירים אמר שלמרות שחברות טכנולוגיה כגון גוגל ופייסבוק מפגינות פוטנציאל, עד כה הן לא הדגימו יכולת עקבית בפיתוח כישרונות בתוך החברה, בהשוואה לגיוס כישרונות מענפים אחרים.

בהקשר זה טוענת דהיאנג כי "חלק מהאתגר של חברות הטכנולוגיה טמון בהיותן צעירות עדיין. עדיין לא ברור אם הן מסוגלות לפתח מערכת בת קיימא לפיתוח כישרונות שיווק מעולים. חשוב לציין שהחברות הטובות ביותר נוטות להציב את מנהלי השיווק בתפקידים אסטרטגיים ולא בתפקידי תקשורת שיווקית. בחלק מהענפים, מנהלי השיווק מתמנים לתקשר את החידושים האסטרטגיים שהובילו אחרים. לעומת זאת, בחברות הטובות ביותר מנהלי השיווק תופסים את מושב הנהג בכל הנוגע לחדשנות בארגון. זהו הבדל גדול. הסוג הראשון של החברות נוטה להכין את מנהלי השיווק לתפקידי תקשורת ואילו הסוג השני מכין אותם לדרג הניהולי הבכיר. עדיין לא ברור איזה תפקיד חברות הטכנולוגיה רוצות שמנהלי השיווק ימלאו אצלן: מובילי האסטרטגיה או מובילי האסטרטגיה".

ואולם, למרות שגוגל ופייסבוק לא נכנסו לרשימת 15 החברות המובילות, אפל ואמזון כן נכללות בה. הסיבות להכללת אמזון כללו "קפדנות אנליטית" ו"מתן הזדמנויות ברוטציה, המספק למנהלים חשיפה לתחומים רבים ושונים".

מה הופך את הטובים לטובים ביותר?

כאשר התבקשו לתאר את מאפייני החברות המצטיינות בפיתוח כישרונות שיווק, התשובות הפתוחות התמקדו בשבעה גורמים:

1.החברות הטובות ביותר מגייסות את הכישרונות הטובים ביותר. המשיבים לסקר ציינו בעקביות שחברות אלו מגייסות את הטובים שבטובים ממסלולי מוסמך במנהל עסקים (MBA) או מחברות אחרות.

2. החברות הטובות ביותר מספקות את ההכשרה הטובה ביותר. החברות המובילות ברשימה ידועות בפיתוח גישות שיטתיות, קפדניות ומובנות לפיתוח. המנהלים הם שאחראים לרוב לפיתוח הכפופים להם. חלק מהחברות מספקות הכשרה רב תחומית ואילו אחרות מספקות הכשרה רב-מותגית.

3. לחברות אלה יש היסטוריה ארוכה ומוכחת של פיתוח מנהלים בכירים מוצלחים. מוניטין נבנה לאורך שנים ומגייסי הבכירים ציינו שוב ושוב את חשיבות קיומה של "מערכת" לפיתוח כישרונות בחברה, המפיקה מנהלים שעוברים בהצלחה לחברות וענפים אחרים.

4. מנהלי השיווק בחברות אלו לומדים להיות מנהיגים אסטרטגיים המונעים משיקולי רווח והפסד ולוקחים בעלות על תוצאות המותג. אחד ממגייסי הבכירים אמר שכדי להגיע לדרג של מנהל ראשי, המנהל חייב להיות בעל ניסיון בניהול רווח והפסד. לא כל החברות סבורות ששיווק היא פונקציה כה מרכזית ולפיכך הן אינן מספקות למנהלי השיווק הכשרה והדרכה כה רחבה בכל תפקודי הארגון. 15 החברות המובילות ברשימה ייחודיות בהערכה הגבוהה שהן רוחשות למנהלי שיווק ובכך שהן מכשירות אותם כמנהיגי רווח והפסד בכל חלקי הארגון, האחראים לתוצאות העסקיות הכוללות, ולא למרכז רווח יחיד.

5. מנהלי השיווק בחברות הטובות ביותר מצוידים בכישורים לניתוח והפקת תובנות צרכניות. מגייסי הבכירים ציינו בעקביות שמנהלי השיווק של החברות הטובות ביותר "ממוקדים בצרכן" ומסוגלים להפיק "תובנות המובילות ליצירת חדשנות".

6. החברות הטובות ביותר הן גדולות. מגייסי בכירים רבים ציינו שהחברות הטובות ביותר הן גלובליות, בעלות מותגים רבים וגדולות מספיק כדי להיות בעלות משאבים, לרבות תקציבים המאפשרים למנהלי השיווק לקבל החלטות השקעה שיאיצו את הצמיחה.

7. החברות הטובות ביותר פיתחו תרבות חדורת מטרה ומבוססת ערכים. מגייסי הבכירים אמרו שמנהלי שיווק בחברות אלה נחשפו למותגים המושתתים על ערכים ומטרות. הייעוד של P&G הוא לספק מוצרים ושירותים באיכות מעולה המשפרים את חייהם של צרכנים בכל רחבי העולם. ה"אני מאמין" של J&J הוא להעמיד את הרווחה של האנשים שהם משרתים בראש מעייני החברה. המשימה המוצהרת של סטארבקס היא להעניק השראה ולטפח את הרוח האנושית - אדם אחד, ספל אחד ושכונה אחת בכל פעם. והשליחות של קוקה קולה היא לרענן את העולם מבחינת חשיבה, גוף ונפש. כל החברות האלו מציבות את הצרכן במרכז, מגבשות הצהרות חזון שאפתניות מאוד ויוצרות תרבויות ארגוניות העומדות במבחן הזמן.

על הסקר

מגייסי מנהלים בכירים מארה"ב התבקשו לענות (ללא עזרה) על השאלות הבאות: 1. פרט ודרג את החברות המובילות בפיתוח מנהלי שיווק ראשיים. 2. דרג את הענפים מבחינת יכולתם לפתח מנהלי שיווק ראשיים. 3. זהה ודרג את החברות הטובות ביותר עבור בוגרי תוכניות מוסמך במנהל עסקים השואפים להגיע לדרג מנהל שיווק ראשי. מגייסי הבכירים התבקשו גם לפרט את מאפייני החברות הטובות ביותר ולתת נימוקים לדירוג (כלומר, מדוע בחרו לדרג חברה מסוימת במקום הראשון, וכו').

מגייסי הבכירים שרואיינו לסקר נדרשו להיות בעלי ניסיון בהשמת מנהלי שיווק ראשיים. בסה"כ כיסה הסקר, שנערך ב-2016, תשובות של מגייסי בכירים המייצגים 19 חברות שונות (לרבות חברות השמה קטנות, בינוניות וגדולות) אשר איישו 2,600 משרות של מנהלים בכירים במהלך הקריירה שלהם. למרות שהסקר לא הטיל מגבלות כלשהן על מיקומן של החברות המדורגות, משום שמגייסי הבכירים היו כולם מארה"ב, כל החברות שדורגו הינן בעלות נוכחות משמעותית בארה"ב.

הזווית הישראלית

אופיר גוטמן, הישראלי הראשון שהגיע לעמדת המנכ"ל בשלוחה הישראלית של ,P&G סיפק לנו פרספקטיבה מקומית על תוצאות הדירוג:

"מהבחינה הארגונית - המטרה שלנו היא לטפח את הטאלנטים שעובדים בפרוקטר אנד גמבל. מבחינתנו מדובר בהשקעה בלתי פוסקת בעובדים, בקידום מנהיגות ובמצוינות. כל עובדינו זוכים לתוכנית פיתוח קריירה אישית, המלווה אותם כבר מהיום הראשון בחברה, ובמסגרתה הם עוברים קורסים ותרגול לפיתוח מקצועי ואישי, בישראל ובחו"ל", מספר גוטמן.

"החברה מיישמת אסטרטגיה של 'קידום מבפנים'. כל המנהלים הבכירים של החברה התחילו בה את הקריירה שלהם בתפקידי ניהול התחלתיים, וצמחו לתפקידי הנהלה בכירה לאחר שעברו קריירה עשירה במיוחד. המסע שלי בחברה, לדוגמא, כלל עד כה שבעה תפקידים שונים בארבע מדינות, כשלפני 3 חודשים מוניתי לתפקיד מנכ"ל פרוקטר אנד גמבל ישראל, לאחר 15 שנה בחברה.

"בכל פעם שאנו מגייסים מנהל חדש, אנחנו שואלים את עצמנו האם מצאנו את ה-CEO הבא של החברה. כל עובד צריך שיהיה לו את הפוטנציאל לעמוד בראש הארגון, ואנחנו נפתח אותו לאורך השנים וניתן לו את הזדמנויות הקריירה הטובות יותר להגשים את היכולות שלו. גם בישראל, אנו מגייסים לחברה בוגרי אוניברסיטאות מצטיינים ללא ניסיון מקצועי", הוא מוסיף. "אני יכול לומר מנסיון שהעובדים הישראלים מוערכים ונחשבים מהטובים בעולם. אנו פותחים להם שער לקריירה בינלאומית ואנחנו גם רואים את יוצאי החברה בעמדות בכירות ומשמעותיות במשק המקומי".

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

• כמה אתם מבזבזים על דברים שאתם לא באמת צריכים?
• המלחמה השחורה: כך שינתה נפילת מחירי הנפט את העולם
• חמדנות וציניות: הצד הפחות יפה של מבצעי ה׳חבר מביא חבר׳ בהיי-טק

לאחרונה פרסם אתר CareerCast.com את רשימת העבודות של ה החזיקו לפני ולעתים אף אחרי סיום כהונתם בתפקיד המפקד העליון של ארה"ב. "לרגל הבחירות לנשיאות חשבתי שיכול להיות נחמד להסתכל על כמה מהעבודות שהופיעו בדירוג העבודות השנתי. לדעתי רבים יופתעו לגלות שבחלק מהמשרות החזיקו נשיאים לפני או אחרי כהונתם בבית הלבן", אומר קייל קנסינג, עורך תוכן באתר CareerCast ומי שהרכיב את הרשימה.

רונלד רייגןהיה שחקן הוליוודי מצליח לפני שנכנס לפוליטיקה, ואף שימש כנשיא איגוד השחקנים. ואילו הארי טרומןעסק במשך תקופה קצרה בקמעונאות, והחזיק חנות סדקית בקנזס לאחר שסיים את שירותו הצבאי במהלך מלחמת העולם הראשונה.

"ידוע שג'ימי קרטרהחזיק בבעלותו חווה", אומר קנסינג. "זה היה נושא מרכזי בקמפיין שלו לנשיאות. העובדה שהייתה לו חווה כפרית בג'ורג'יה סייעה לו לבנות את הקשר עם המחנה שלו לפנישפנה לרמה הלאומית. זה גרם לו להיראות אמין בקרב בוחריו". אחרי שעזב את הבית הלבן המשיך קרטר לעסוק בפעילות למען האנושות.

הנשיא הנוכחי,ברק אובמה, עבד בעברו כרכז קהילתי. "במקרה הזה הוא עבד עם כנסיות, אבל באותה מידה אלה יכלו להיות רשויות מקומיות או תוכניות ימק"א (איגוד הצעירים הנוצרים)", אומר קנסינג. ברשימה נמצא גם וודרו ווילסון. לפני כהונתו כנשיא ארה"ב, בשנים 1913-1921, כיהן ווילסון כנשיא אוניברסיטת פרינסטון ולאחר מכן כמושל ניו ג'רזי. כאקדמאי רכש ידע רב במדעי המדינה, חוכמה שהפכה לשימושית במיוחד בהמשך דרכו. גם לינדן ג'ונסון היה בעברו איש חינוך. לפני כניסתו לפוליטיקה בשנות ה-30, עבד ג'ונסון כמורה ולימד בכפרים ובאזורים עניים במולדתו טקסס.

אחד הנשיאים שמשך תשומת לב רבה בקריירה שלו גם אחרי שעזב את הבית הלבן היה וויליאם הווארד טאפט. לפני תחילת הקריירה הפוליטית שלו עבד טאפט כשופט, וב-1913, שמונה שנים לאחר שסיים את תפקידו כנשיא, מונה לנשיא בית המשפט העליון. זה היה תפקיד שהוא רצה במשך תקופה ארוכה, אפשר להגיד אפילו - תפקיד חלומותיו.

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

• מיליארד סינים לא טועים: החברות מאחורי מלונות הלואו-קוסט באירופה
• לראשונה אחרי כעשור: מחירי השכירות בהרצליה שווים לאלו בתל אביב
• מעצמה מדעית? ישראל במקום ה-5 בדירוג המדינות של זוכי פרס נובל

אנשים המחפשים עבודה הם פגיעים, והם לא תמיד מבינים זאת. הם עשויים לחפש תמיכה במקומות הלא נכונים - כולל אצל מי שמראיינים אותם ומייצגים את המעסיק העתידי שלהם. בימי כמגייסת, תמיד הופתעתי מהקלות והמהירות בה מועמדים הכניסו אותי ל"כספת" שלהם. הם סיפרו הרבה על עצמם גם כשלא נשאלו על כך, וחלקו מידע שפגע ביכולת המשא ומתן שלהם מול החברה, כמו כמה הם נואשים לעבודה, או גמישים מאוד בדרישות השכר שלהם.

המגייסים לא עובדים בשבילכם, אלא עבור המעסיק. לכן, יש דברים שאסור לכם לספר להם! הנה עשרה דברים שלעולם אל תספרו למי שמגייס אתכם, לא משנה כמה הוא ידידותי אליכם.

1. לעולם אל תאמרו שאין לכם הצעות עבודה נוספות. אם ישאלו אתכם עם אילו חברות אתם עומדים בקשר, פשוט ענו: "מטבע הדברים אני לא רוצה לחשוף את המידע הזה - בדיוק כמו שלא תדברו איתי על המועמדים האחרים שמתראיינים למשרה הזו".

2. לעולם אל תדברו על מצבכם הפיננסי. זה לא עניינו של המגייס. אם אתם יודעים את דרישות השכר שלכם ומאמינים שהן הגיוניות, זהו כל המידע הפיננסי שאתם נדרשים לחלוק.

3. לעולם אל תאמרו שאתם ממש רוצים את המשרה, או שהמשרה עונה על כל הדרישות שלכם. כיצד שיתוף המידע הזה עוזר לכם? הוא לא - אך הוא יכול לפגוע בכם כשהמעסיק ירצה להציע לכם משרה.

4. אל תציינו בפני המראיין אם יש לכם כתם בקורות החיים, כמו עזיבת מקום עבודה בנסיבות לא טובות. ספרו לחברכם הטוב ביותר כל מה שתרצו, אבל אל תאמינו שהמראיין הוא החבר הטוב ביותר החדש שלכם. למראיין יש אינטרס כספי בגיוס שלכם. זוהי נקודת מפתח שיש לזכור.

5. אל תספרו שאתם נואשים לעזוב את מקום העבודה הנוכחי שלכם, או שאתם נואשים לחזור לעבוד (במידה ואתם לא עובדים).

6. אם אתם מקבלים הצעה מחברה אחרת ואתם רוצים שישוו את התנאים שהוצעו לכם, אל תהססו לציין את דרישותיכם. אל תמכרו את עצמכם בזול. אל תאמרו משפט כמו, "גם אם תתקרבו לתנאים שהוצעו לי, זה יספיק".

7. לעולם אל תציינו את הסכום התחתון שתהיו מוכנים לקבל, כי אז תצפו לקבל הצעה שתתאם את הסכום הזה בדיוק. ציינו את דרישות השכר שלכם - זה מה שמגיע לכם לקבל!

8. לעולם אל תספרו על תכניותיכם לטווח ארוך שייתכן וירמזו שתעבדו זמן קצר יותר ממה שדורשים בחברה (קחו בחשבון שלא יהססו לפטר אתכם מיד אם הנסיבות ידרשו זאת). אם אתם מתכננים לעבוד במשך שנתיים ואז להתפטר כדי לצאת ללימודים, או לטייל בעולם - שמרו זאת לעצמכם. לתכניות האלו אין שום קשר לחיפוש העבודה שלכם.

9. אם החלטתם להמשיך בהליך המיון למשרה, שמרו את המחשבות על האישיות ו/או היכולות של המראיינים לעצמכם.

10. לעולם אל תאמרו שתהיו זמינים למעסיק 24/7 לענות על שאלות, לחלוק עצות, או שפשוט תתחילו לעבוד בחינם לפני שתקבלו הצעה להתחיל לעבוד. ראיון עם המנהל העתידי הישיר שלכם ועם המנהל שלו הם סבירים בהחלט. אם תתבקשו להיפגש עם מנהלים/עובדים נוספים וזה בסדר מבחינתכם - נהדר. ייתכן והמגייסים ילחצו עליכם לקבוע פגישות נוספות, שיחות טלפון, או לספק עבודות לדוגמה - אל תסכימו!

הזמן שהמעסיק אוהב אתכם הכי הרבה הוא לפני שהוא מציע לכם עבודה. אם אתם לא מרגישים את האהבה הזו, אל תהססו לקום וללכת. העבודה לא תהיה טובה יותר מתהליך הריאיון שלכם - אך אם תתעלמו מהסימנים, היא בקלות יכולה להיות גרועה יותר.

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

• מיליארד סינים לא טועים: החברות מאחורי מלונות הלואו-קוסט באירופה
• לראשונה אחרי כעשור: מחירי השכירות בהרצליה שווים לאלו בתל אביב
• מעצמה מדעית? ישראל במקום ה-5 בדירוג המדינות של זוכי פרס נובל

מכירים את הרגעים שאתם כל כך כועסקים שבא לכם לצרוח? בית קפה במצרים טוען שיש לו בדיוק את מה שאתם צריכים. כתבה שפורסמה ברויטרס מתארת את "באב אלדוניה" - שילוב של בית קפה וחנות ספרים, בו המבקרים יכולים להיכנס לחדר חשוך ואטום לקולות, ולתת לרגשות שלהם ביטוי במשך 10 דקות. השימוש בטלפונים ומוצרים אלקטרוניים אחרים אסור בעת השהייה בחדר, אבל מי שרוצה קצת רעש, סט תופים זמין לרשותו בחדר.

"נכנסתי לשם כשהייתי מאוד לחוץ ויצאתי הרבה יותר רגוע", סיפר אחת המבקרים בחדר, מוחמד אל-דבאבי. "יותר מכך, יכלתי למצוא פתרון לבעיה שהתמודדתי איתה, הארה הגיעה תוך כדי צרחה".

ניתן למצוא את הקונספט המתרחב גם בעולם החברות. חדר זעם שנפתח לאחרונה בטורונטו מציע שירות "היאבקות - ריסוק חינם" עבור אלו שרוצים להוציא את הזעם הפנימי שלהם במקום ממוזג, נוח ועם וואי-פיי. 

בטקסס קיימים שני מתקנים שמציעים "תוהו ובוהו כפנאי": אחד ביוסטון, והשני בצפון קרוליינה, המציג באתרו מחשבון רץ שסופר את כמות הדברים שנשברו בחדר האטום שלהם (10,000 צלחות והספירה ממשיכה).

למרות שהחדרים הללו נראים בהתחלה כמו התפתחות בלתי נמנעת של מועדון קרב, מספר מבקרים מתחום הפסיכולוגיה ביטאו את דאגתם מנרמול האלימות הנובעת מקמפיין השיווק של כמה מחדרי הכעס המוצעים. "החשש שלי הוא שהם מפרסמים אותם כצורה אפקטיבית לניהול כעס", אמר הפסיכיאטר דאון בינקווסקי ל-CBS. "אני חושב שיש בכך סכנה".

בין אם החדרים הללו קיימים בשביל הכיף, חוויה מזככת או סימן לדאגה מהיכולת של החברה להתמודד עם כעס, יש מי שטוען שלפחות החדרים הללו, שפעמים רבות נבנים כפעילות קבוצתית (חלקם מציעים חבילה למסיבת רווקות למשל), מביאים אנשים למרחב ציבורי במטרה לספק מפלט לרגשותיהם - במרחק צעד מחדרי הבכי המפורסמים באחד המלונות ביפן, המציעים זמן לבד בחברת סרטים עצובים, ספרים, שמיכות רכות וטישו לנשים צעירות המוטרדות מהנורמות החברתיות ביפן. כשאירועים טראומטיים מתרחשים בעולם או גורמי לחץ משפיעים מידי יום עד לנקודה בה אנשים יהיו מוכנים לשלם עבור מרחב בו יוכלו להביע את רגשותיהם, אולי הדרך הכי טובה לתת לזה לצאת היא בדרך הישנה והטובה, פשוט לצעוק.

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

• מיליארד סינים לא טועים: החברות מאחורי מלונות הלואו-קוסט באירופה
• לראשונה אחרי כעשור: מחירי השכירות בהרצליה שווים לאלו בתל אביב
• מעצמה מדעית? ישראל במקום ה-5 בדירוג המדינות של זוכי פרס נובל

השימוש במערכות מידע גיאוגרפי (GIS) שינה באופן משמעותי את הדרך בה אנו מדמים, מבינים ומנתחים דעות קדומות. מפות תמיד היו הדרך בה יכולנו להמשיג את הטופוגרפיה של היקום. כעת, השימוש במערכות מידע גיאוגרפי נותן לנו הסתכלות רחבה יותר על אי השוויון הטבוע במדינה יותר מאי פעם. לפניכם כמה פרויקטים המבוססים על ניתוח מרחבי שמטרתם לחשוף את הדעות הקדומות והנטיות הגזעניות איתן מתמודדים אנשים מידי יום.

מיפוי לינצ'ים

ב-2015, הניו יורק טיימס כתבו על הפרויקט של "היוזמה לצדק שוויוני"EJI - Equal Jastice Initiative) ) שאוסף מידע על לינצ'ים היסטוריים שהתרחשו בין שנים 1877-1950 ב-12 מדינות דרומיות, ממחיש אותו ומציג מפה של כל המקרים הידועים. הפרוייקט מדגים מספר גבוה של לינצ'ים, בעיקר בארקנסו ולואיזיאנה, ונותן קול ויזואלי לעבר הכואב. בנוסף, הארגון הציג תוכניות לבניית מוזיאון ואנדרטה לזכר לינצ'ים באלבמה, בסמוך לאתר ידוע לשמצה שעסק במכירות פומביות של עבדים. המפות של מעשי האלימות המזעזעים והבסיס עליו המוזיאון יבנה הם הוכחה לזיכרונות הקשים שפעמים רבות קשורים לגיאוגרפיה.

מיפוי בתי ספר ציבוריים
בתחילת 2014, מספר התלמידים הלא לבנים עלה על מספר התלמידים הלבנים בבתי הספר הציבוריים. המכון האורבני מציג באתרו מידע שחושף דעות קדומות שרווחו לאורך זמן. "הפרויקט לזכויות אזרח" מראה שילדים שחורים מופרדים כיום באותה מידה שהופרדו בסוף שנות ה-60. מיפוי המידע על ההרכב הגזעי בבתי ספר ציבוריים מדגים את חוסר הקשר בין סטודנטים לא לבנים לסטודנטים לבנים גם היום.

"גזע ורכוש"

ההיסטוריון, קולין גורדון, וצוותו מאוניברסית לואה מיפו מספר התפתחויות בעיר סיינט לואיס במהלך שנות ה-20. אחת המפות, "גזע ורכוש", מ-1916 מציגה את הפקודה שיצרה את הבלוקים בהם שחורים יכולים לגור. האתר מספק מסמכים היסטוריים והוא אחת הדרכים להבין את המתח הגזעי הקיים בסנט לואיס גם היום.

מיפוי אלימות משטרתית
האתר שממפה את האלימות המשטרתית בארה"ב מצהיר כי הפרויקט "הוא מחקר משותף שאוסף נתונים מקיפים של הרג על ידי שוטרים ברחבי הארץ, במטרה לכמת את ההשפעה של אלימות משטרתית על קהילות". אחד הממצאים החשובים העולים ממנו הוא ש"דירוג פשעי האלימות בערים לא משנה את הסיכוי להרג על ידי שוטרים. לדוגמא, למחלקות המשטרה בערים בופלו וניוארק יש דירוג נמוך של אלימות משטרתית למרות נתוני פשיעה גבוהים, בעוד שבספוקן ובייקרספילד יש אלימות נמוכה יחסית ודירוג גבוה של אלימות משטרתית.

מיפוי אי שוויון
פרויקט של אוניברסיטת ריצ'מונד מדגיש את "מסורת הקווים האדומים", דחיית שירותים פיננסיים, בשנות ה-30 וה-40 בארה"ב. בשנות ה-30, ארגון ההלוואות"The new deal's home owners",  שמומן על ידי הממשלה, יצר מפה לפי צבעים של ערים בארה"ב שהשתמשו בקריטריון הגזעי כדי לדרג את סיכוניי ההשאלה והביטוח. האתר"מאפשר למבקרים לבחור מעל 150 מפות אינטראקטיביות ובסביבות 5000 תיאורים של אזורים ומספק הצצה לתקופת השפל בארה"ב, בעינהם של יזמים, מתווכי נדל"ן, שמאים ומודדים". ניתוח מרחבי מסוג זה מאפשר לנו לא רק לראות איך גזענות פעלה באופן ממוסד, אלא גם איך החלטות היסטוריות ממשיכות להשפיע על ארה"ב כיום.

אלה רק חלק מהפרויקטים שמשתמשים במידע גיאוגרפי כדי להמחיש גזענות בארה"ב. כמו תמיד, מפות נותנות לאנושות הבנה טובה יותר של היקום שלנו, גם אם מדובר בנוף מכוער להביט בו.

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

• מיליארד סינים לא טועים: החברות מאחורי מלונות הלואו-קוסט באירופה
• לראשונה אחרי כעשור: מחירי השכירות בהרצליה שווים לאלו בתל אביב
• מעצמה מדעית? ישראל במקום ה-5 בדירוג המדינות של זוכי פרס נובל

הצרכנים כנראה לא יסכימו עם זה, אבל מנכ"לית פפסי, אינדרה נוי, מתערבת שחרקים יהיו מקור נפוץ לחלבון בשווקים הביתיים בשנים הקרובות. באירוע שהתקיים בבורסה בניו יורק, הצהירה נוי, שהיא מאמינה שכמות החלבון הגבוהה בחרקים, כמו צרצרים, בנוסף לזמינותם הגבוהה, ישפיעו בסופו של דבר על העדפות הצרכנים.

"חוקרים אומרים שהדבר הכי אטרקטיבי הוא לאכול צרצרים. כצ'יפס. ואני צמחונית, אני לא אוכלת צ'יפס צרצרים. אבל הם אמרו שאם אתם מעוניינים במקור טוב לחלבון, יש סדרת מוצרים המבוססת על צרצרים", אומרת נוי. "תוך שנה, שלוש שנים, חמש שנים או עשר שנים יהיו אנשים שיסתכלו באופן שונה על הנושא, בטווח של עשר שנים קדימה, כמה מהמאכלים וההרגלים המוזרים ביותר מתחילים לצוץ באופק".

ההנחה של נוי לגביי חלבון מחרקים מבוססת בחלקה על הצריכה העולמית של חרקים כבר היום. בעוד שחרקים הוצגו כמזון לחובבנים או מקור לחלבון למי שניזון מתזונה בריאה במיוחד, 80% מאומות העולם כבר ניזונים מחלבון של חרקים.

אכילת חרקים, הידועה גם כאנטומופוגיה, יכולה לספק יתרונות בריאותיים משמעותיים בהשוואה לחלבון מחיות. בהשוואה ל-100 גרם של בשר בקר, 100 גרם צרצרים מכיל 121 קלוריות (לעומת 254 קלוריות בבקר), ו-12.9 גרם של חלבון (מול 17 גרם בבקר). תולעי משי וטרמיטים מכילים ערכים תזונתיים דומים.

למרות שחלבון מחרקים פופולרי ברמה הגלובלית, מתאים מבחינה תזונתית ובר קיימא, שפים ידועים מזהירים שחרקים צריכים להיכנס לתזונה בהדרה תוך התאמה להעדפות הצרכן המערבי. רנה רדזפי, שף דני והבעלים של מסעדת נומה, אחת המסעדות הטובות בעולם, אומר שהיצרנים צריכים לשמור על אופטימיות זהירה לגביי חלבון מחרקים. רזדפי אמנם הכניס חרקים לתפריט הקבוע שלו, אבל לא מאמין שמדובר בתחליף ריאלי לבשר כרגע. "אם זה לא טעים במיוחד, לא תגרום לאנשים לאכול את זה. אלא אם סוף העולם מגיע ואין שום דבר אחר לאכול. אם זה טעים, מדובר בסיפור אחר לגמרי".

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

• מיליארד סינים לא טועים: החברות מאחורי מלונות הלואו-קוסט באירופה
• לראשונה אחרי כעשור: מחירי השכירות בהרצליה שווים לאלו בתל אביב
• מעצמה מדעית? ישראל במקום ה-5 בדירוג המדינות של זוכי פרס נובל

אחד הסינגלים הגדולים ביותר באלבום 1989 של טיילור סוויפטהוא"Wildest dreams" (החלומות הפרועים ביותר) - ביטוי הולם מאוד לרווחים שגרפה מהשיר. סוויפט הרוויחה 170 מיליון דולר במהלך השנה האחרונה, והפכה לאישה המרוויחה ביותר בעולם המוזיקה.

החלק העיקרי בהישג השיא של הקריירה שלה הגיע מסיבוב ההופעות ל-1989, שהניב רווחים של מעל רבע מיליארד דולר. יותר מ-200 מיליון הגיעו מצפון אמריקה, שם סוויפט ניפצה את השיא הקודם של הרולינג סטונז. ריפוד נוסף לחשבון הבנק שלה הגיע ממכירת למעלה מ-3 מיליון אלבומים וקידום מותגים כמו קדס, דיאט קולה ואפל.

"היא בנתה את בסיס המעריצים שלה במשך שנים, והוא חוצה מספר רב של חתכי שוק", אומר לורי לנדו, עו"ד בתעשיית הבידור מחברת פוקס רוטשילד. "היכולת הזו למשוך קהלים צעירים ומבוגרים, ואת מי שביניהם, זה מה שהופך את סוויפט להימור כל כך בטוח עבור מפיקי הופעות ומנהלי מותגים שרוצים להיות מזוהים איתה ועם הקהילה שהיא טיפחה".

אדלקוטפת את המקום השני עם רווחים של 80.5 מיליון דולר. שלא כמו סוויפט - ובערך כל כוכבת אחרת - חלק הארי מההכנסות של הזמרת הבריטית מגיע ממכירת אלבומים, כמו מאלבומה האחרון 25, האלבום הנמכר ביותר של 2015.

מדונה מגיעה למקום השלישי עם 76.5 מיליון דולר, מרביתם מהכנסות מסיבוב ההופעות שלה Rebel Heart, שהרוויח 170 מיליון דולר. במקום הרביעי נמצאת ריהאנה, שגרפה 75 מיליון דולר, עם להיטי רדיו וסיבובי הופעות, וכן תוספות מקידום מותגים כמו דיור, פומה, סמסונג וסטאנס.

ביונסהחותמת את החמישייה הראשונה עם 54 מיליון דולר. ביונסה עשתה לימונדה מהבגידה שחוותה ואלבומה Lemonade הפך לאלבום השישי שלה שמגיע למקום הראשון במצעדים, אבל היא עדיין עושה את מרבית הרווח שלה בדרכים. "מעולם לא פגשתי מישהו שעובד קשה יותר ממני בתעשייה הזו", אמרה ביונסה לפורבס.

קווין ביצפויה לסיים במקום גבוה בהרבה בשנה הבאה, תודות לסיבוב ההופעות העולמי שלה ,Formation שגרף מעל 250 מיליון דולר. רובם של הרווחים האלו לא נכללו בדירוג לשנה הזו: הרשימה שלנו כללה הכנסות מהראשון ביוני 2015 ועד לראשון ביוני 2016, לפני מיסים ועמלות ניהול. המספרים הגיעו מנתונים שנאספו מנילסן, פולסטאר RIAA-ו וכן מראיונות עם מנהלים, סוכנים, עורכי דין - וחלק מהכוכבות עצמן.

"אני רווה הרבה נחת מהעובדה שנשים בתעשייה מצליחות יותר ויותר, מבחינת רווחים וגם מבחינת השפעה על תעשיית המוזיקה", אומר לנדו. "רבות מהאומניות האלו נהנות משינוי תרבותי מתמשך שמאפשר להן להשיל מבנים חברתיים ישנים שנכפו עליהן בנוגע לדרך בה הן צריכות להיראות ולהישמע על הבמה, או על המסך כדי למשוך קהל רחב יותר".

אומניות רבות הרוויחו עשרות מיליונים, אך לא מספיק כדי להיכנס לרשימה שלנו. ביניהן: קארי אנדרווד, ניקי מינאז', מריה קארי, דולי פרטון, מירנדה למברט, סלינה גומז,G.E.Mו.Halsey-מרביתן, כולל זו האחרונה, עובדות על פרויקטים חדשים שיכולים להזניק אותן לרשימה של השנה הבאה.

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל:

• לקנות בתמונות: אינסטגרם משיקה שירות חדש
• ווייז מציגה דרך חדשה לניווט במנהרות ובחניונים מתחת לאדמה
• לראשונה אחרי כעשור: מחירי השכירות בהרצליה שווים לאלו בתל אביב